כְּרִיזַנְטֶמוֹת
מאת פנחס שדה

אַתָה שוֹאֵל אִם אֲנִי מִצְטַעֵר? כַּמוּבָן שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר.
אָמְנָם, מֵאָז חָלְפוּ כְּבָר שְׁנָתַיִם. לֹא, מָה אֲנִי אוֹמֵר? שָׁלֹש שָׁנִים.
אֵין לִי, בְּעֶצֶם, הַרְבֵּה מַה לוֹמר עַל כָּךְ. אֲנִי זוֹכֵר, לִפְעָמִים.
הָעֶרֶב הַהוּא, בְּחַדְרִי. אֵיךְ עָלָה פִּתְאֹם בְּדַעְתִי
כִּי זוֹ הָאִשָׁה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה בָּה, לִשְׁאֵרִית חַיַי.
הַשִׂמְחָה הַמִסְתוֹרִית שֶׁנִדְלַקְנוּ בָּה, כִּשְׁנֵי נֵרוֹת בַּחֲשֵׁכָה.
דִמְעָתָה עַל כַּף יָדִי. יָפְיָה הַמִיתוֹלוֹגִי. הַלַיְלָה הַהוּא. הַלֹבֶן.
אִם קָרָאתָ בְּעִיוּן אֶת סְפָרַי, יָכֹלְתָ לִלְמֹד מִתוֹכָם שֶׁאֵינִי פֶּסִימִי.
חָשַׁבְתִי עַל חַיִים חֲדָשִׁים. שִׁוִיתִי בְּדִמְיוֹנִי
חַלוֹן מַשְׁקִיף אֶל גַן כְּרִיזַנְטֶמוֹת בַּגֶשֶׁם. אוּלַי גַם
חֶלְקַת מַיִם כָּלְשֶׁהִי, בַּדִמְדוּמִים, בְּמֶרְחַק-מָה.
הִיא בַּכֻּרְסָה, בְּרַגְלֶיהָ הַיְחֵפוֹת, בַּיֹפִי, בִּשְׂעַר הַזָהָב הַכֵּהֶה,
אֲנִי לִפְנֵי גִלָיוֹן שֶׁל נְיָר לָבָן, מְהַרְהֵר בִּשְׁאֵלוֹת תֵיאוֹלוֹגִיוֹת.
שְׁאֵלוֹת תֵיאוֹלוֹגִיוֹת הֵן הַמַעֲסִיקוֹת עֲדַיִן אֶת דַעְתִי, אַף כִּי
שָׁנִים כְּבָר חָלְפוּ, כְּפִי שֶׁעֵינֶיךָ רוֹאוֹת, מֵאָז הָיִיתִי נַעַר.
אַחַר-כָּךְ - מַה שֶׁבָּא וְהִתְרַחֵשׁ אַחַר-כָּךְ אֵינוֹ מְחֻוָר לִי.
אֵין סָפֵק, בְּגֶדֶר שְׁאֵלָה תֵיאוֹלוֹגִית הוּא זֶה.
אַחַר-כָּךְ בָּאוּ יָמִים, כְּפִי שֶׁהֲבִינוֹתִי מִמְעַט דְבָרֶיהָ, שֶׁל אֵיזוֹ חֲרָדָה.
מְצוּקוֹת פִּתְאוֹמִיוֹת, פִּזוּר-דַעַת. בְּאַחַד הַלֵילוֹת
הוֹפִיעַ אֵלֶיהָ הַשָׂטָן. ("יָדָעְתִי שֶׁהָיָה זֶה הַשָׂטָן", אָמְרָה לִי.)
הוּא יָשַׁב, פָּתַח לְעֵינֶיהָ אֵיזֶה סֵפֶר, עִלְעֵל בַּדַפִּים.
("הָיוּ שָׁם תְמוּנוֹת, אֵינִי זוֹכֶרֶת מָה".) כַּאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה שְׂאֵת עוֹד
הִסְכִּימָה לְהַבְטִיחוֹ כִּי לֹא תִנָשֵׂא לִי.
מִקֵץ כַּמָה שָׁבוּעוֹת לֹא הָיְתָה עוֹד בַּחַיִים. זֶה מַה שֶׁהִתְרַחֵשׁ.

מִסְתַבֵּר, אֵפוֹא, שֶהָאֵלִים לֹא רָצוּ. אֲנִי אוֹמֵר: הָאֵלִים. עַל הָאֱלֹהִים
אֵין חֶפְצִי לְדַבֵּר. פָּרֵשׁ זֹאת כִּרְצוֹנְךָ.
עַל הַגוֹרָל? כֵּן, אַךְ אִם תִשְׁאַל
לֹא אוּכַל לַעֲנוֹתְךָ הַגוֹרָל מַהוּ.
אוּלַי תְכוּנוֹת הָאָדָם, טִבְעוֹ. אוּלַי גַם כּוֹכָבִים. אֵינִי יוֹדֵעַ.
אוּלַי אַף מַשֶׁהוּ בִּתְחוּם הַגֶנֶטִיקָה. מַשֶׁהוּ אֶלֶקְטְרוֹמַגְנֶטִי. גַלִים. אוּלַי עוֹד.
אַךְ לֹא. אֲנִי מַנִיחַ כִּי הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְכָל אֵלוּ.
אוּלַי, בְּסוֹפוֹ שֶל דָבָר, מַשֶׁהוּ זֵהֶה עִם אֱלֹהוּת, אֱלֹהִים, אֵלִים.
כַּוָנָתִי לוֹמַר שֶׁהָאָדָם, בְּסוֹפוֹ שֶל דָבָר, הוּא יוֹתֵר מִסַךְ-הַכֹּל שֶל עַצְמוֹ.
אַךְ לֹא, אֵין זֶה מַה שֶׁהָיָה בְּכַוָנָתִי לוֹמַר. אַף כְּבָר אָמַרְתִי
כִּי אֵין לִי, בְּעֶצֶם, הַרְבֵּה מַה לוֹמַר. הַזִכְרוֹנוֹת, גַם הֵם, נַעֲשִׂים
כְּמוֹ שְׁקוּפִים יוֹתֵר. אֵינָם כּוֹאֲבִים לִי, כִּמְעַט.
זֶהוּ, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. עַכְשָׁו אֲנִי יוֹשֵב בַּחֶדֶר. הַלַיְלָה
אֵינֶנוּ קַר בִּמְיֻחָד. גֶשֶׁם יָרַד, חָדַל. מָחַר, כְּפִי הַנִרְאֶה,
גַם כֵּן יֵרְדוּ גְשָׁמִים. בְּהָרֵי הַצָפוֹן, אוֹמְרִים, יֵרֵד שֶׁלֶג. כָּכָה זֶה.

---