פנחס שדה | ביוגרפיה, ספרים, כתבים, שירים, ראיונות, אלבום פלוס | חיפוש, לינקים, אודות



פנחס שדה שירים


מַחֲצִית הַחַיִים - מאת פְרִידְרִיךְ הֶלְדֶרְלִין
מַחֲצִית הַחַיִים - מאת פְרִידְרִיךְ הֶלְדֶרְלִין

עִם אַגָסִים צְהֻבִּים
וְשׁוֹפַעַת וַרְדֵי-בָּר
תְלוּיָה הָאָרֶץ בָּאֲגַם,
אַתֶם בַּרְבּוּרֵי-חֵן,
וְשִׁכּוֹרֵי-נְשִׁיקוֹת
רֹאשְׁכֶם תִטְבֹּלוּ
בַּמַיִם צְלוּלֵי-הַקֹדֶשׁ.

אַלְלַי, אֵיפֹה אֶקַח,
בחֹרֶף, הַפְּרָחִים, וְאֵיפֹה
אֶת זִיו הַשֶׁמֶשׁ
וְאֶת צֵל הָאֲדָמָה?
הַחוֹמוֹת נִצָבוֹת
אִלְמוֹת וְקָרוֹת, בָּרוּחַ
הַדְגָלִים יָשֹׁקוּ.

תרגום: פנחס שדה


בְּאַגָסִים צְהֻבִּים תְלוּיָה
וּבְשֶׁפַע וַרְדֵי-בָּר
הָאָרֶץ בָּאֲגַם,
אַתֶם בַּרְבּוּרֵי-חֵן,
וְשִׁכּוֹרֵי נְשִׁיקוֹת
רֹאשְׁכֶם טוֹבְלִים אַתֶם
בַּמַיִם צְלוּלֵי-הַקֹדֶשׁ.

אַלְלַי, אֵיפֹה אֶקַח, עֵת
חֹרֶף, הַפְּרָחִים, וְאֵיפֹה
אֶת זִיו הַשֶׁמֶשׁ
וְאֶת צֵל הָאֲדָמָה?
הַחוֹמוֹת נִצָבוֹת
אִלְמוֹת וְקָרוֹת, בָּרוּחַ
הַשַׁבְשָׁבוֹת חוֹרְקוֹת.

תרגום: פנחס שדה



נדפס בספר "אל שתי נערות נכבדות"
פנחס שדה © הוצאת שוקן, 1977.

| הערות |
1977. תרגום ראשון.
באשר לשיר הקצר והמופלא "מחצית החיים", השורה האחרונה מהווה עבורי נושא לספק: במקור כתוב Fahnen, ותרגמתי דגלים, וכן תרגם גם המתרגם העברי שקדם לי, ג. ליבס (1945), ואילו בשני תרגומים לאנגלית שהיו לנגד עיני תורגמה המלה כ"שבשבות". פנחס שדה | אל שתי נערות נכבדות, 1977.
נדפס ב"דבר", 15.9.1985.


| הערות |
1985. תרגום שני.
פרידריך הלדרלין - 1770-1843. "מחצית החיים" מצוי בעברית בתרגומים אחדים, בין השאר בתרגום אחר שלי. בתרגום הנכחי העדפתי נאמנות למבנה המשפט המקורי של הלדרלין על-פני מבנה המשפט העברי, וכן מצוי שנוי בולט בשורה האחרונה, שהיא בעייתית במקור. פנחס שדה | דבר, 15.9.1985.

| עוד הערה |
את "מחצית החיים" של הלדרלין תרגמתי בשעות אחר-הצהריים בספריה. לפני שנים אחדות כבר תרגמתי שיר מסתורי וקשה זה, תוך כדי השוואה עם התרגום העברי הקיים, אך דעתי לא היתה נוחה כי התרגום לקה בחוסר בהירות ואי-דיוק. הפעם נעזרתי בהשוואה הגרמנית, שאינני בקיא בה היטב, עם שני תרגומים לאנגלית. התרגום כמעט מניח את דעתי, חוץ מאשר שתי שורות, שביחס אליהן עדיין אני בספק: בשורה האחרונה של הבית הראשון נאמר על המים שהם Heilignuchterne, אך אולי, למען הבהירות, מוטב היה שאכתוב פשוט "מים קדושים, צלולים". ובאשר לשורה האחרונה של הבית השני, שם אכן כתוב Fahnen, וכך תרגמתי. ואולם שני המתרגמים האנגליים העדיפו - הייתי אומר העיזו - לפרש את המשורר כאילו כוונתו ש"השבשבות חורקות". ואמנם ייתכן כי זו המשמעות, ובכל זאת לא ראיתי לי זכות לעבור את גבול-המלים שהציב המשורר, והסתפקתי בשקשוק הדגלים.
פנחס שדה | נסיעה, 21.4.1970

| הערה אחרונה |
... את השם 'ספר האגסים הצהובים' לקחתי משיר של פרידריך הלדרלין, המשורר הנערץ עלי, שכתב: באגסים צהובים / ובשפע ורדי-בר / רכון הנוף אל האגם ... לשיר הזה נכתבו המון פירושים, אבל עבורי זו מעל לכל התחושה של האגסים המשתקפים במים האפלים. צבעם הבהיר, צבע של זריחה ואור, של ההתחדשות המשתקפת בתוך האימה שעל סף תהום. אבל גם אני עוד לא גמרתי לגמרי להבין את השם ...
פנחס שדה | 1.3.1985
פרידריך הלדרלין פרידריך הלדרלין (1770-1843), הנחשב מזה דורות אחדים לגדול הליריקאים בשפה הגרמנית, נולד בעיירה לאופפן שעל שפת נהר נקאר בגרמניה. למד בסמינר תיאולוגי ובאוניברסיטה, שם התיידד עם שני סטודנטים שעתידים היו להתפרסם בחייהם כפילוסופים, הגל ושלינג. מנעוריו היה נתון לחילופין של "הארה" ו"הסתר-פנים", או במלים אחרות, של התעלות-נפש ודכאון.
שנות בחרותו עברו עליו בנדודים, ואת מחייתו מצא כמורה-פרטי בבתי עשירים.
ב-1795, בהיותו מורה בפרנקפורט בביתו של הבנקאי גונטארד, התאהב באשתו של זה, סוזאט, ועשאה לדמות האידיאלית "דיוטימה" המופיעה בשיריו, כגון בשיר הקרוי "דיוטימה" והפותח במלים -
אַת מחרישה וסובלת, והם לא יבינוך,
נפש קדושה! אַת סובלת ומחרישה -
עת-מה לאחר מכן גורש מבית הבנקאי. (מחקר בן-זמננו מעלה אפשרות שבאותה עת עצמה קיים קשר עם אשה צעירה, וילהלמינה קירמס, אשר ילדה לו בת; התינוקת מתה בינקותה.) הוא המשיך לנדוד ולכתוב (בנוסף על שיריו כתב גם את הרומאן "היפריון", וכן תירגם משירת יוון העתיקה), והגיע לשווייץ ולצרפת. מבורדו שבצרפת חזר ברגל לגרמניה, ובדרכו התמוטט מבחינה נפשית. היה זה ביולי 1802, ימים אחדים לאחר מותה של סוזאט גונטארד, "דיוטימה". כשהתאושש לזמן-מה (המינוח הקליני של מצבו היה "סכיזופרניה", ולא כאן המקום לבדוק מונח פרובלמטי זה, ומה גם שהעניין כבר שייך למיתוס של הלדרלין) הוסיף לכתוב, ואף תרגם את "אדיפוס" של סופוקלס. שנים-שלושה ידידים, וביחוד איזק סינקלר, תמכו בו, ונמצא לו מחסה בביתו של נגר, מר צימר, בעיר טיבינגן. שם, על שפת הנקאר, נהר מולדתו, חי שלושים ושש שנה עד מותו, בגיל שבעים ושלוש,, בודד ונשכח. מן העדויות שנשתמרו נראה כי בתקופה זו היה בדרך כלל שקט ועצוב, וכתב אחדים משיריו הנפלאים ביותר ואחדים שהם סתומים ומוקשים לגמרי. הסוריאליסטים, בראשית המאה, ראו דווקא בכתביו מן התקופה הזו את פיסגת יצירתו, אך זו הגזמה להפחית מגדולת יצירות-מופת קודמות כגון "ארכיפלגוס" ו"לחם ויין". (על כמה משיריו האחרונים חתם בשם "סקרדנלי" ורשם תחתם תאריכים כגון "1940" או "1758"). במסגרות הערה קצרה זו אין כמובן שום אפשרות לגעת במהות שירתו, והתרגום הצנוע המובא בזה אינו יכול לתת ממנה אף מושג קלוש. על חייו ושירתו, על הקשר המיסטי שלו עם עולם הטבע והמיתוס של יוון הקדומה, על תפישתו הנבואית לגבי יעוד-המשורר בעולם, - על כך קיימת כיום ספרות ענפה בשפות שונות.
(בעברית הופיע מבחר-שירים בתרגום פרופ' ג. ליבס בשנת 1945, במהדורה בת 330 טפסים).
פנחס שדה | פרוזה, יולי-אוגוסט 1976

| קישורים |
השיר בשפת המקור, הגרמנית
השיר בתרגום לשפה האנגלית

| שירים מתורגמים |
קניני - מאת פרידריך הלדרלין
תרגום מגרמנית: שמעון זנדבנק (מתוך כרמל 7, כתב עת לשירה)
שירת הגורל
תרגום מתוך הספר "מילים לצלילים", בעריכת עדה ברודסקי
באתר: 25.9.2003 | עודכן: 15.11.2004