פרידריך הלדרלין (1770-1843), הנחשב מזה דורות אחדים לגדול הליריקאים בשפה הגרמנית, נולד בעיירה לאופפן שעל שפת נהר נקאר בגרמניה. למד בסמינר תיאולוגי ובאוניברסיטה, שם התיידד עם שני סטודנטים שעתידים היו להתפרסם בחייהם כפילוסופים, הגל ושלינג. מנעוריו היה נתון לחילופין של "הארה" ו"הסתר-פנים", או במלים אחרות, של התעלות-נפש ודכאון.
שנות בחרותו עברו עליו בנדודים, ואת מחייתו מצא כמורה-פרטי בבתי עשירים.
ב-1795, בהיותו מורה בפרנקפורט בביתו של הבנקאי גונטארד, התאהב באשתו של זה, סוזאט, ועשאה לדמות האידיאלית "דיוטימה" המופיעה בשיריו, כגון בשיר הקרוי "דיוטימה" והפותח במלים -
אַת מחרישה וסובלת, והם לא יבינוך,
נפש קדושה! אַת סובלת ומחרישה -
עת-מה לאחר מכן גורש מבית הבנקאי. (מחקר בן-זמננו מעלה אפשרות שבאותה עת עצמה קיים קשר עם אשה צעירה, וילהלמינה קירמס, אשר ילדה לו בת; התינוקת מתה בינקותה.) הוא המשיך לנדוד ולכתוב (בנוסף על שיריו כתב גם את הרומאן "היפריון", וכן תירגם משירת יוון העתיקה), והגיע לשווייץ ולצרפת. מבורדו שבצרפת חזר ברגל לגרמניה, ובדרכו התמוטט מבחינה נפשית. היה זה ביולי 1802, ימים אחדים לאחר מותה של סוזאט גונטארד, "דיוטימה". כשהתאושש לזמן-מה (המינוח הקליני של מצבו היה "סכיזופרניה", ולא כאן המקום לבדוק מונח פרובלמטי זה, ומה גם שהעניין כבר שייך למיתוס של הלדרלין) הוסיף לכתוב, ואף תרגם את "אדיפוס" של סופוקלס. שנים-שלושה ידידים, וביחוד איזק סינקלר, תמכו בו, ונמצא לו מחסה בביתו של נגר, מר צימר, בעיר טיבינגן. שם, על שפת הנקאר, נהר מולדתו, חי שלושים ושש שנה עד מותו, בגיל שבעים ושלוש,, בודד ונשכח. מן העדויות שנשתמרו נראה כי בתקופה זו היה בדרך כלל שקט ועצוב, וכתב אחדים משיריו הנפלאים ביותר ואחדים שהם סתומים ומוקשים לגמרי. הסוריאליסטים, בראשית המאה, ראו דווקא בכתביו מן התקופה הזו את פיסגת יצירתו, אך זו הגזמה להפחית מגדולת יצירות-מופת קודמות כגון "ארכיפלגוס" ו"לחם ויין". (על כמה משיריו האחרונים חתם בשם "סקרדנלי" ורשם תחתם תאריכים כגון "1940" או "1758"). במסגרות הערה קצרה זו אין כמובן שום אפשרות לגעת במהות שירתו, והתרגום הצנוע המובא בזה אינו יכול לתת ממנה אף מושג קלוש. על חייו ושירתו, על הקשר המיסטי שלו עם עולם הטבע והמיתוס של יוון הקדומה, על תפישתו הנבואית לגבי יעוד-המשורר בעולם, - על כך קיימת כיום ספרות ענפה בשפות שונות.
(בעברית הופיע מבחר-שירים בתרגום פרופ' ג. ליבס בשנת 1945, במהדורה בת 330 טפסים).
פנחס שדה | פרוזה, יולי-אוגוסט 1976

| קישורים |
השיר בשפת המקור, הגרמנית
השיר בתרגום לשפה האנגלית

| שירים מתורגמים |
קניני - מאת פרידריך הלדרלין
תרגום מגרמנית: שמעון זנדבנק (מתוך כרמל 7, כתב עת לשירה)
שירת הגורל
תרגום מתוך הספר "מילים לצלילים", בעריכת עדה ברודסקי

---

באתר: 25.9.2003 | עודכן: 15.11.2004