*
לִכְתֹב מֵחָדָשׁ אֶת הַסֵפֶר שֶׁלֹא כָּתַבְתִי וְלֹא אֶחְיֶה,
לִחְיוֹת עוֹד כָּל כָּך הַרְבֵּה, אַחֲרֵי לַמְרוֹת.
חַיִים בְּסִימַן מַפָּח וּמַפֹּלֶת,
אִישִׁיוּת מִתְפּוֹרֶרֶת,
מַעֲשֶׂה שֶׁל הֶרֶס עַצְמִי, שֶׁכָּל כָּך הֵיטֵב חָבְרוּ לוֹ אֲחֵרִים.
לִכְתֹב מֵחָדָשׁ מַשֶׁהוּ שֶׁקֻלְקַל,
אִמָא רְאִי מַה נַעֲשֶׂה בְּשִׁירִי,
כְּשֶׁשִׁירִי אוֹתוֹ בִּלְבַד אֲנִי חַיֶבֶת.
חַיֶיה הַחַד פַּעֲמִיִים שֶׁל חֲבַצֶלֶת.
אֲנִי לֹא שׂוֹנֵאת.

*
מְאֹד טוֹב לָדַעַת, שֶׁאִלְמָלֵי
שֶׁמְאֹד חָלִיתִי בַּנֶפֶשׁ,
הָיִיתִי עֲלוּלָה לַחְשֹׁב
שֶׁהִתְקַדַמְנוּ.
מְאֹד מְאֹד חָלִיתִי בַּנֶפֶשׁ,
מְאֹד מְאֹד רַע זֶה הָיָה,
מְאֹד שָׂנֵאתִי מַה שֶׁרָאִתִי,
בַּבַּיִת שֶׁאָמוּר הָיָה לִהְיוֹת בַּיִת לַנֶפֶשׁ,
וְהוּא בַּיִת לַחֹלִי.
מְאֹד מְאֹד רַע, אִם כֵּן עֲדַיִן בָּעוֹלָם.
מְאֹד מְאֹד טוֹב לָדַעַת שֶׁכָּזֹאת הָאֱמֶת.