ספר השירים 1970-1947, פנחס שדה, הוצאת שוקן, 1970
ליל כוכבים לרבבותיהם פרוש מעל שנינו, / ואתה שוטף אלי מתוך האפלה, כמו קול קורא. / גליך הלבנים נושקים לכפות רגלי, / נושקים לעיני, נושקים לשפתי. / ריחך המלוח בא אל קרבי, / קול זמרתך הערבה משכשך באוזני. / אתה שוטף אלי מתוך האפלה. // אתה שוטף אלי בכוכבים ובאפלה, / בשירים פראיים ומלוחים, נושק לעיני, נושק לשפתי. / מאחורי אין לי מאום. אורות העיר הנה דועכים. גווע השאון. / כל שהיה ונחשב - חלף עבר, / להג בי-אדם, יראתם וכל מצוקתם, טפשם וגם רשעתם. מלל / עסקי-מדינה, ממון, רחמים ותאות-תהילה,/ כי הטפל הנה כען גז. התחפוץ אפוא / כי אשוב אבוא בך, ואת מצחי הקודח / אצנן בנשיקתך? / אמנם כן, הנה אני בא. כתר מעט, כי הנני בא. פנחס שדה | כי הנני בא
לרכישת הספר

העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד, פנחס שדה, הוצאת תרמיל, 1970
כל הדרך רצתי... לאורך כל הדרך אליך... ברחובות... אל תניחי לי ללכת, לעולם לא... אני אהיה שלך... אהיה אתך תמיד... אני אוהבת אותך... אתה בתוכי... אתה זורם בתוכי כמו נהר... ובוער... בוער בתוכי כמו עשב... אני אביא לך פרים... אביא לך פרחים אדומים, פרחים כחולים, וצהובים... אביא לך פירות... בכל מקום אליו תלך, שם אהיה... תמיד אבוא אליך... ואתה תמצא אותי... אם תרד למים, אהיה במים... אם תקטוף עלה, אהיה בעלה... אם תאכל לחם, אהיה בלחם... אם תפתח את החלון בלילה, אהיה בחושך...
פנחס שדה | העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד

נסיעה, פנחס שדה, הוצאת שוקן, 1971
בצירוף מסה על מצוקתו של האדם בתוך יקום הכוכבים; ושבעה-עשר רישומי-עט מאת המחבר
לפני שלוש שנים, בחצות ליל-קיץ שקט, עת ישבתי בחדרי וקראתי בספר, ובחדר הסמוך נמה לה אז אשתי היפה, בא עלי לפתע פתאום רגע בו הוכיתי על-ידי תחושת-אימים פיסית של בדידות מוחלטת - של לבדיות מוחלטת - בתוך יקום הכוכבים, בתוך החלל האינסופי. לא היתה אדמה. לא היו שמים. לא היה מאומה, רק חלל. זה היה נורא ... על כל פנים רגע זה של חרדת-אלוהים, אשר כמוהו לא ידעתי מעולם ואשר לעומתו כאין הם כל ימי-המלחמה שידעתי, הוא רגע בו הוענק לי, לכהרף-עין, מושג על מצבו האמיתי של האדם בתוך יקום הכוכבים. פנחס שדה | הפתיח, על מצוקתו של האדם
קישורים | חבצלת: נסיעה הוא הספר הדתי ביותר שכתבת

נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים, פנחס שדה, הוצאת שוקן, 1974
הארץ, אלילת האדמה, שוכבת שקטה, שותקת, גוועת בקיץ, ניעורה בסתיו, פורחת באביב, מים זורמים בין שדיה, עשב צומח בין רגליה. אבל היא גם אלילה גנדרנית, ומדי מאה שנה, או אלף שנה, היא מחליפה שמלותיה. אני מתבונן עכשיו במפות שונות של הארץ: רק שמלות הן אלה, המתבלות, נקראות ומושלכות. ערים, שמות, מקדשים, כולם באו וחלפו. גם אהבתם, גם שנאתם ... והארץ שוכבת שקטה, שותקת. דגן צומח, תנים מיללים. תמרים מבשילים ביריחו, ענבים בשומרון, זיתים ביהודה. השמש זורחת, השמש שוקעת. פנחס שדה | שמלת האדמה
קישורים | על המלחמה, החיים הם משל, ואלוהים הוא הנמשל

אל שתי נערות נכבדות, שירים, פנחס שדה, הוצאת שוקן, 1977
לפני שנים, בקורס צבאי כלשהו, נערך לי מבחן רורשאך והפסיכולוגית העירה כי נראה שיש לי יותר קרבה לטבע מאשר לאדם. מנקודת ראותה היה בכך אולי טעם לגנאי, אך אני ראיתי בכך מן השבח. עם חלוף הזמן הולך עולם האדם ומתרחק לי יותר ויותר, ועולם הטבע, שאליו עתיד אני לשוב, הולך ומתקרב. כאשר אשוב אליו בבוא היום, והיום ההוא בואו הכרחי, אולי לא אזכה שיהפכוני האלים לעץ מעצי-היער, אך ייתכן שיהפכוני לשיח פורח כלשהו או לקבוצת עשבים. אני מנצל הזדמנות זו, בהיותי עדיין בגלגולי האנושי, והיכולת לי לכתוב, כדי להודות להם מראש. פנחס שדה | הערות

42 רישומים ויומן הכתיבה של החיים כמשל, פנחס שדה, הוצאת פרוזה, 1980
אני כתבתי אותו בד-בבד עם כתיבת "החיים כמשל", בשולי כתיבת הספר ובשולי החיים שחייתי בימים ההם, ולא ראיתי בזה אז יצירה ספרותית. זה היה משהו אישי מאוד. כך חלפו שנים, ולפני זמן-מה הציע לי עורך "פרוזה" לפרסם את היומן כספר. הדבר נראה לי, היות וכפי ש"החיים כמשל" כפר הליג מתחום החיים שלי והתפשט לחייהם של אחרים, כך חשבתי שגם היומן יכול עתה לעשות את אותה הדרך.
קישורים | אני הולך ומתרחק מן הנמשל

ספר האגסים הצהובים, פנחס שדה, הוצאת שוקן, 1985
אני כותב מילים אלה סמוך לסיומו של הספר הנוכחי, כארבע שנים לאחר מה שכתבתי בתחילתו. בעת ההיא, בהתייחסות אל בחירה מסויימת שבחרתי בחיי, חשבתי, לאחר מעשה, כי טעיתי טעות כבדה מאוד, מעות אשר פתיל-חיי אולי לא יוכל לשאתה. על אודות כך נסב מה שכתבתי במהלכו של ספר זה ... מאז חלפו ארבע שנים. והנה עכשיו, בשעת כתיבת מילים אלה, כבר אינני בטוח אם טעיתי, ואם אכן טעיתי איני יודע מה באמת היתה משמעותה של הטעות. היה כאב, כן, זאת אני יודע, ואני חשבתי אז כי הכאב אולי הוא עד המעיד על הטעות, אולי הוא כעין עד קטגוריה מטעם החיים. אולם עכשיו שוב איני יודע. כי אולי עדותו של הכאב היא אחרת לגמרי?
פנחס שדה | 54 הערות על טקסטים תיאולוגיים

שירים 1988-1985, פנחס שדה, הוצאת שוקן, 1988
זכרי אותי יהודית אשתי וגם את יעל מן השנים הרחוקות מאוד / זכרי אותי אביגיל זכרי אותי בלכה באשר אתן / וגם את חבצלת המתה ושרי המתה / זכורנה אותי בארצות המוות יהי זה באשר יהיה / זכורנה אותי בעמדי כאן לנוכח הכיסא הצהוב / אור רך נוגה עליו תהילת עולם לא נגעה בצניעותו גם צבעיו דהו מעט / זכורנה אותי כי זה מה שהייתי לא יכולתי להיות אחר / אלוהים יודע כי לא יכולתי והיו יופי ואהבה ושמחה וגם כאב / צר לי אהובות וגם הרבה אין לי עוד עתה לומר / מה שהיה נמוג כחלום לפנות בוקר כטל "החיים הם כטל לפנות בוקר / ואנו גוועים כאגלי הטל" כך נאמר בשיר-חיילים קוראני עתיק / שרוהו החיילים לפני לכתם למות / ועכשיו שלג בחוץ שלג לבן הוא אומר משהו אמירה בלא שום צבע / מה הוא אומר פנחס שדה | בנשיונאל גלרי, בערב, סמוך לנעילה
קישורים | בנשיונאל גלרי, בערב, סמוך לנעילה

הגנב, פנחס שדה, הוצאת כרטא, 1988
עם אחד-עשר רישומים מאת המחבר
האם זהו סיפור עצוב? כן. כמו בחיים, כן גם בסיפור זה, שהוא סיפור על החים, אי אפשר להמנע מן העצוב. דברים מכאיבים מתרחשים לו למתי במשפחתו, וגם אחרי-כן, בפנימייה, אין החיים מסתירים ממנו את צדם העצוב: שקרים ומעילה באמון, רוע ואלימות, חולי ומוות. האם זהו סיפור מבדח? כן. גם מבדח. כי, כמו בחיים, גם בסיפור זה כרוכים יחדיו העצוב והמבדח ... אך, בעיקר, מבקש סיפור זה לבטא את הנוגע-ללב, המרגש, היפה ... כי לאחר העצבויות שבחיינו, ולאחר שהתבדחנו ממה שמבדח - מה, לבסוף, נותן לחיינו את טעמם וערכם? הנוגע-ללב, המרגש, והיפה.
פנחס שדה | גב הספר

החיים כמשל (בצירוף יומן הכתיבה של הספר), פנחס שדה, הוצאת שוקן, 2002 (הוצאה מחודשת)
החיים כמשל היה לרב-מכר גדול מאז הופעתו וזכה לדורות של קוראים נלהבים. פנחס שדה מגולל בו את סיפור חייו של היחיד, "הקיים בתוך האינסופיות, בדד לעומת אלוהים". פרשת החיים מתוארת בגילוי לב אכזרי, חסר מעצורים ושובר מוסכמות. שבאמצעותו מנסה המספר להגיע אל כוחה המטהר של האמת. אדיש לכל המוסכמות המקובלות חושף שדה את עצמו באקסהיביציוניזם יחיד ומיוחד במינו בספרות העברית. מתוך קריאה סובייקטיבית ביותר בכתבי הלדרלין, דוסטויבסקי, קירקגור וניטשה הוא יוצר לעצמו מעין דת, שבה מציאות החושים מאירה את החיים בזווית פרטית ורגישה יותר. הוצאת שוקן | גב הספר
לרכישת הספר

איך זינג ווי א פייגאלע, שירים 1992-1982, פנחס שדה, הוצאת שוקן, 1993
לו אך יכולתי, לו אך יכולתי לשוב אל החלום שחלמתי לפנות בוקר. / נערה צעירה, יפה ביופי זר, שרה בנוף של אור. והיא היתה אמי. / אך בזכרוני לא נותר מאום זולת המלים: איך זינג ווי א פייגאלע. / איך זינג ווי א פייגאלע. איך זינג ווי א פייגאלע. אני שרה כמו ציפור. פנחס שדה | איך זינג ווי א פייגאלע
קישורים | פנחס שדה מקריא את השיר (קובץ קול 65 שניות)
לרכישת הספר