בכרך י' של המגזין לילדים "הארץ שלנו", משנת 1960, נדפס סיפור בהמשכים בשם "טרזן ותעלומת האטום", מאת יריב אמציה (הלא הוא שמו הבדוי של הסופר הידוע פנחס שדה, שהירבה לפרסם במגזין סיפורי הרפתקאות בהמשכים וסיפורי קומיקס בהמשכים תחת שם-עט זה). הסיפור היה מלווה באיוריה של ציירת המגזין אלישבע נדל, ששיתפה פעולה עם שדה בכמה וכמה מסיפורי הקומיקס שלו. סיפור זה הוא יוצא דופן בכלל היצירות של שדה בכך שהוא סיפור מקורי על דמות ידועה מהתרבות הפופולארית העולמית, טרזן איש הג'ונגל.

הסיפור יצא לאור שוב כספר בהוצאת "עמיחי" בשנת 1962, עם איורים של צייר שונה ששמו אינו מופיע בספר.

בסיפור טרזן נאבק בכנופיה של שודדי אורניום ומגלה שמאחוריה עומדת מזימה של מליונר להשתלט על העולם בעזרת קרינה רדיואקטיבית שתופעל על המין האנושי ותהפוך את רובו לאידיוטים. בסוף הסיפור טרזן מתאהב בבחורה שבה נפגש לראשונה במהלכו (ואיננה ג'ין אהובתו ואישתו בסיפורים המקוריים) ומתעתד להתחתן עימה. בגרסה שהופיעה ב"הארץ שלנו" הופיעה בסיפור הקדמה (שמובאת למעלה) שבה מספר שדה בסגנונו של מחבר סיפורי טרזן המקורי אדגר רייס בוראוז כיצד הגיע סיפור זה על טרזן לידיעתו, אך הקדמה זאת הושמטה משום מה ממהדורת הספר.

מעניין שבאותם הגיליונות של "הארץ שלנו" שבהם פורסם סיפור הטרזן של שדה, פורסמה במקביל גם סידרת קומיקס של הצייר דני פלנט (ששיתף פעולה גם הוא כמה פעמים עם שדה כאמן לסיפורי הקומיקס שלו) שעסקה גם היא בהרפתקאותיו של טרזן. ניתן לפרש זאת רק על ידי כך שב-1960 נהנה טרזן משיא הפופולאריות שלו בישראל, ופופולאריות זאת בקרב ציבור הקוראים הייתה כה גדולה עד שמגזין "הארץ שלנו" המכובד החליט לפרסם לא פחות משני סיפורי טרזן שונים בגיליונותיו כדי למשוך אליו את הקוראים המרובים של טרזן.

שדה התבייש תמיד בסיפור זה, כמו גם בסיפוריו האחרים שפורסמו בשמות בדויים ב"הארץ שלנו", אם כי לדעתי לא היה לו על מה. הסיפורים מראים דמיון עשיר וכושר המצאה שאינם כה ניכרים ביצירותיו המכובדות יותר. סיפור הטרזן שלו הוא קולח, גדוש בפעולה מצד אחד ובהומור המיוחד של המחבר מצד שני. הוא בהחלט עולה על הרוב המוחלט של למעלה מ-1000 סיפורי הטרזן המקוריים שהופיעו בישראל בשפה העברית.

מעניין שאת פרסומו חב שדה למעשה למולים שהתפרסמו בזכות סיפורי טרזן. ספרו הידוע ביותר של שדה "החיים כמשל" הופיע ב-1958 בהוצאה בשם "ששת", שמאחוריה עמד דפוס מל"ן, שנוהל בידי גלילי לוי ואחיו בתל אביב. הספר פורסם שם לאחר שנדחה בידי הוצאות מכובדות רבות, וזאת בעקבות השתדלותם של עורכיו של שדה במגזין "הארץ שלנו" בנימין תמוז ויעקב אשמן. דפוס מל"ן הנ"ל התפרסם באותה התקופה בראש ובראשונה כמו"ל של למעלה מ-600 סיפורי טרזן שנכתבו בידי סופרים ישראלים שונים כמו עמוס קינן, ישעיהו לויט, חיים גיבורי, ורבים אחרים מחוגי הבוהמה הישראלית, והופיעו תחת שמות הוצאות כמו "הקרנף", "הנמר", "הברדלס" וכו' שמאחוריהן עמד דפוס מל"ן. דפוס מל"ן פירסם גם סדרות אחרות כמו "קפטין בלאד" ו"הספינה קפריקורן" שנערכו בידי הסופר והמתרגם אהרון אמיר כפי שהיו סיפורי טרזן של ההוצאה בראשיתם. אך הסדרות האחרות היו קצרות ימים בהשוואה לטרזן שהתקיים בדפוס מל"ן במשך למעלה מ-10 שנים. סיפורי טרזן היו מקור הכנסה חשוב ביותר של ההוצאה.

כך שבמידה רבה הספר "החיים כמשל", פנחס שדה, והקוראים, חייבים הרבה למו"לים לא ידועים אלה של סיפורי טרזן. עם זאת, לפחות עד כמה שידוע לי, שדה עצמו מעולם לא תרם חוברת טרזן לדפוס מל"ן, הוא כתב על הדמות רק עבור "הארץ שלנו".

להלן הראיון היחיד עם פנחס שדה על הספר "טרזן ותעלומת האטום". ועד כמה שידוע לי זוהי גם הפעם היחידה שבה דיבר שדה בפומבי על אחת מיצירותיו המרובות בשנדפסו בהמשכים במגזין "הארץ שלנו". מראיון קצר זה אפשר ללמוד הרבה על הדרך שבה התייחס שדה אליהם. הראיון פורסם במסגרת במאמרו של איתן בר-יוסף "לטרזן בהגיעך לגבורות, ישר כוח" מעיתון "תל אביב" (ידיעות אחרונות) 6 במאי 1992:

שדה: הבט, אין לי שום יחס לטרזן, וגם כשהייתי ילד הוא לא היה גיבור שלי. יהודי שמרחף באוויר ושואג לא תפס אותי. אני העדפתי את הבלשים בפרוטה שמכרו אז. טרזן היה בתחום השרירים, וזה לא כל כך הרשים אותי. אני אפילו לא זוכר אם ראיתי סרט שלו. העובדה ששמי מופיע ליד הפסבדונים בספריה שבה חיפשת, מעידה רק על טמטומו של הספרן שם, לא יותר. אני רעבתי ללחם פשוטו כמשמעו, ונאלצתי לכתוב ספרי ילדים כדי לאכול, וברור כי לא יכולתי לחתום עליהם בשמי.

בר -יוסף: לא קראת אף פעם טרזן ולא הכרת אותו, אז איך כתבת את הספר?

שדה: אני חושב שאתה פשוט מגזים בהערכה שלך לטרזן. עם כל הכבוד, לא צריך דוקטורט. בסך הכל יהודי לא לבוש, או לבוש חלקית, מרחף מעל עצים ומציל נפשות בצרה, לא מרבה בדיבור וגם ההשכלה יכולה לזכות בשיפור. לגבי הספר שבכתיבתו חטאתי, אולי זו ההזדמנות לבקש את סליחתו של טרזן, אם אכן חטאתי ולא עמדתי בסטנדרט הראוי. אני משוחח איתך בכנות מוחלטת ובהתנצלות למרות שאיני חייב התנצלות לאיש. אבל טרזן היה דבר תמים מאוד, נקי. אם שימחתי את הקורא, אם הילד שכח לכמה דקות את הצרות בבית, הרי שזהו דבר תמים לגמרי, כמו טיול בחיק הטבע או אכילת תפוח זהב.

שדה לא אהב את סיפור טרזן שלו ואת סיפורי ההרפתקאות האחרים שלו בהמשכים לילדים ולנוער, אך הם סיפקו שעות רבות של הנאה לדורות שלמים של ילדים ובני נוער ומשום כך ראויים להיזכר.

קולמוסנט | יולי 2003 (בגירסה מעט שונה).

| קישורים |
אלי אשד - בלש תרבות, חוקר תרבות וספרות פופלרית, ומחבר ספרים.
מספריו: מטרזן ועד זבנג (בבל, 2002), הגולם (מודן, 2003).
עוד באותו נושא: תמונות נוספות של "טרזן ותעלומת האטום" משבעון הילדים "הארץ שלנו" ומן הספר
עוד פרסומים באתר: פנחס שדה כותב קומיקס, חולות אדומים, הגולם, המציאות האחרת של פנחס שדה

באתר: 19.4.2005 | עודכן: 19.4.2005