|
פנחס שדה ביים דתיות
מאת אדם ברוך
בעוד זלדה היתה דתית גם על פי הביוגרפיה שלה, גם על פי ההתנהגות שלה, דתית כפי שרוב הבריות מבינים דתית, כלומר כפשוטם של דברים - פנחס שדה ביים דתיות, או יזם דתיות, כך, על כל פנים, קראתי אותו במשך כארבעים שנה.
בערוב ימיו, פנחס שדה יזם דתיות יהודית, ובחלק ניכר מימיו, שדה ביים דתיות שנטייתה נוצרית, ראה הדיבור (שירה) הלולאתי סביב 'מלכות השמים', ומהו 'אכלו מן הלחם - זה גופי; שתו מן היין - זה דמי, בואו'? ופסל הבתולה כמחולל 'כפות רגלייך' של שדה? האם שדה פיתח את הדימויים והסמלים הנוצריים? לדעתי, שדה לא פיתח אלא פשוט ייבא, כי הוקסם מהם כפי שהם, על שום כוחם ההשאתי הגדול, על שום כוחם התמונתי הגדול, ועל שום ההיסטוריה שלהם כדימויים וכתמונות בעלי כושר תקשורתי מעולה. על סף מותו של פנחס שדה ביקשתי את הלית ישורון, עורכת ומתרגמת, שתראיין אותו ל"שישי", שהופיע אז כמוסף שבועי של היומון הכלכלי "גלובס" - ושדה גילה לה כי 'לא קיימת עלי אדמות חוץ מרוח קודש יהודית'. היה זה אז שדה מוכה, מותש ובלתי אנליטי בעליל, ומבחינתי, בחזרה שלו למקור היהודי לא היו לא הפתעה ולא השראה. ובשיחת טלפון בינינו שדה סיפר לי על יהודייה חקלאית, או כפרית, שאינה מתמצאת בהוויות החברה הישראלית, והיא צדיקה יסוד עולם, בבחינת ל"ו הצדיקים, ועכשיו, בחוליו, היא בעזרו. גם כששדה גינה את היהדות וגם כששיבח אותה, הדברים היו נטולי עוצמה רוחנית אמיתית, בעיני. הגינוי והשבח היו פריכים, גחמתיים. בפנחס שדה היה ממד לקטני קל, ואולי מכאן פנייתו לחקר החסידות, ולא לחקר ההלכה. ולפעולתו הספרותית בסיפורים ובאמרות של הבעל שם טוב, של ר' נחמן מברסלב ושל ר' מנחם מנדל מקוצק היה בעיקר אופי אמנותי, לא אופי דתי. לדעתי, רבותי, יותר משפנחס שדה היה משורר דתי, הוא היה משורר ש'הדת' היא אמצעי שלו, 'חומר טוב' שלו. ואולי היכרותי האישית הממושכת עם פנחס שדה מטה את הערכתי אותו. בתום לב | הוצאת כתר, 2001
"תיקון הלב": טוב עשה פנחס שדה
מאת אדם ברוך
על שאלתך, מר ע.ח. מכובדי, מה טיבם, בעיני, של העיבודים שפנחס שדה עשה לסיפורים, לחלומות ולשיחות של ר' נחמן מברסלב ("תיקון הלב", הוצאת שוקן), כבר חשבתי בכוחות עצמי, כשקראתי השבוע ב"הארץ" על זיקה בין סיפור של ר' נחמן מברסלב ל"לפני החוק" של קפקא, ואין לי דעה אחת חתוכה על פנחס שדה בעניין ר' נחמן, כי מצד אחד פנחס שדה בעל לשון מעולה ועברית שלו הינה בבחינת נס, מצד פשטותה הגבוהה ומצד התנססותה באמצעות פשטותה, ומאותו צד, כל פעולה כשל פנחס שדה, שהינו סופר עברי נעלה בפני עצמו, המבטל עצמו כנושא כלים בפני ההיסטוריה של הספרות היהודית, ומשעבד את זמנו וכוחו להעביר לכלי חדש את ר' נחמן הישן, כל פעולה כזו הינה דבר ברוך ומעורר כבוד, ומצד שני, על אף האמור לעיל, לא נעלם החשש שפנחס שדה מתנאה בר' נחמן, תוך שהוא כמו משרתו, וחל עליו דין פועל המתנאה בכרם מעסיקו כאילו הוא שלו, ובכלל יש חשש שפנחס שדה, עם עריכת כתבי ר' נחמן, מציב עצמו ברצף הדורות כשווה לר' נחמן עצמו מצד הספרותיות, וגם מצד הרוחניות, וגם מצד המעמד המוסרי בעיני הבריות, ובוודאי שצניעות אין כאן, ובכן מה? על אף החששות כולם, לדעתי טוב מעשהו של פנחס שדה.
סדר יום | הוצאת כתר, 2000 
| קישורים |
אדם ברוך - עיתונאי, עורך, סופר, מבקר. מספריו: לוסטיג (מוניטין, 1985), הוא היה גיבור (הקיבוץ המאוחד, 1998), סדר יום (כתר, 2000), בתום לב (כתר, 2001), חיינו (כתר, 2002), מה נשמע בבית (דביר, 2004). בעל הטור "שישי" בעיתון "מעריב" תיק עיתונות בוואלה
באתר: 29.1.2004 | עודכן: 18.12.2004
|
