|
החיים כמשל שהיה ונגמר
מי שראה ביום שישי את תוכנית הטלוויזיה של גבי גזית, לא יכול היה שלא להתרגש למראה הכתבה, שתיארה מפגש בין פנחס שדה לבין אהוד בנאי. זמן קצר לאחר שידור הכתבה, נפטר פנחס שדה. על התרשמותו מהספור ומספריו ועל החותם שהשאירו בו, עם אהוד בנאי.
מאת קובי מידן
קובי מידן: מתי צילמתם את המפגש הזה?
אהוד בנאי: ביום רביעי האחרון, יומיים לפני השידור.
קובי מידן: היתה איזושהי תחושה, שהסוף כל כך קרוב?
אהוד בנאי: לא, להפך. אמרתי בכתבה - וזה מה שהרגשתי - שיצאתי ממנו מעודד. הוא נראה אופטימי, מלא כוח, לא מוכן לוותר בקלות.
קובי מידן: כאשר מצלמים כתבה כזאת, הרבה חומר נשאר בחוץ. בשיחות שלכם, מעבר למה ששודר, התרשמת שהאדם באמת כל כך מאמין שישועתו בפתח, כמו שנאמר בכתבה?
אהוד בנאי: כן. תלוי גם מה הכוונה ב"ישועתו". אני חושב שהוא בכלל לא נתן לעצמו ליפול לדיכאון, או לתחושה שהסוף קרוב. ואם האמונה הזאת היא שגרמה לו להרגיש כל כך מלא חיים, עד הרגע האחרון, זה היה רק לטובה.
קובי מידן: למיטב ידיעתך, הוא כתב בחודשים האחרונים?
אהוד בנאי: שאלתי אותו אם הוא כותב, והוא ענה שבזמן מלחמה - וזה המצב בו ראה את עצמו עכשיו - לא כותבים. הוא התכוון לכתוב אחרי שהמצב ישתפר, ואמר שהוא בכל זאת מנהל רשימות בתקופה הזאת, מנסה לתעד קצת מחשבות שעוברות עליו.
קובי מידן: הופעת איתו בערב, שהיה מורכב מהשירים שלו והלחנים שלך. איזה אדם פגשת במהלך העבודה?
אהוד בנאי: קודם כל הכרתי את פנחס שדה מהספרים והשירים. כשהכרתי את שדה האדם, במהלך העבודה, גיליתי איש מצחיק, לפעמים אפילו ליצן. הוא אהב מאוד להתלוצץ, חייך הרבה, היתה לו שמחת חיים. בכלל לא אותה דמות הגותית ומיוסרת שהצטיירה בציבור.
קובי מידן: גם בראיונות שנערכו איתו הוא נראה מאוד מבודד, נוקשה, מיוסר.
אהוד בנאי: כן, למרות שאני חושב שבספרים פחות. תלוי איזה ספרים. הוא הרי כתב ספרים רבים מחוץ ל"החיים כמשל", כמו "ספר האגסים הצהובים", או "נסיעה", בהם הוא לא כל כך מתייסר כמו בתחילת הדרך.
קובי מידן: בכתבה בטלוויזיה הזכרת את הנגיעה של פנחס שדה בחייך. והדוגמה שנתת היתה הנסיעה שלך ללונדון, בעקבות פרק שעוסק בלונדון בספר "נסיעה". אני מנסה להבין את הנגיעה של פנחס שדה בחיים שלך ושל עוד אנשים רבים מהדור שלך, פחות או יותר - לאו דווקא מבחינה ביוגרפית, אלא מבחינת המפגש עם העולם הרוחני, עם הדעות, עם העמדות. במה הוא היה כל כך מיוחד, במה הנגיעה שלו היתה כל כך חזקה?
אהוד בנאי: אני חושב שפנחס שדה היה קודם כל - לפחות מבחינתי - הסופר והמשורר הישראלי הראשון, של היה שייך לאיזשהו מימסד או קליקה ספרותית. הוא לא היה מדור הפלמ"ח, למרות שמבחינהת גילו השתייך אליו, אבל הספרות הישראלית שאני הכרתי, כנער, היתה פלמ"חניקית, אם אפשר לומר כך. ופתאום, לתוך אווירת הקיבוץ הזאת, נופלים כמו פצצה הספרים "על מצבו של האדם" ו"החיים כמשל", שהיו מאוד אישיים, מאוד שייכים לכאן, ועם זאת היו יכולים להיכתב בכל מקום אחר. היה בהם משהו אוניברסלי, לאו דווקא ישראלי.
מעבר לזה אני חושב, שהוא פתח בכתיבה שלו - לי באופן אישי, כמובן - עולמות לסופרים אחרים. גיליתי דרכו את קנוט המסון, את דוסטוייבסקי, ומאוחר יותר ספרות קודש, כמו ר' נחמן מברסלב והבעל-שם-טוב. ואני חושב שהוא עשה זאת להרבה אנשים, פשוט פתח להם חלונות לדברים אחרים.
קובי מידן: אולי נכון לתאר לפחות חלק מהנגיעה הזאת כמפגש של שני אנשים מחפשים - סופר, או איש-רוח עם איש צעיר שמחפש את דרכו?
אהוד בנאי: אין לי תשובה בקשר לחיפוש הדרך, ואינני בטוח שזה הביטוי הנכון. אני מצאתי בספרים שלו נגיעה בחיים, וזה דבר שאני אוהב בכלל, שאומנות - אם זה קולנוע, ספרות, מוסיקה או תיאטרון - היא לא תרגיל מחשבתי קר, אלא זה משהו חם, נוגע בחיים, שאומר: היום אני חי, מחר לא אהיה פה. זה מרגש, וזה מה שעשו לי הספרים של פנחס שדה.
על המשמר | 1994
| קישורים |
קובי מידן - עיתונאי, מגיש תוכניות רדיו וטלביזיה. קובי מידן מתרגם את לאונרד כהן, קובי מידן מראיין את דיוויד בואי, קובי מידן מתראיין אהוד בנאי - אתר רשמי. אני שר כמו ציפור - אהוד בנאי בעקבות פנחס שדה.
באתר: 18.12.2004 | עודכן: 18.12.2004
|
