ואמנם למחרת ביקרתי אצל פנחס שדה בירושלים, והראתי לו את השיר. פנחס, שלא התקשה לזהות את עצמו עם הידיד והמשורר שמדובר בו בשיר, הביע את שמחתו על חידוש ידידותנו, שנפסקה לפני שנים רבות, ואף נתן לשיר את שמו.

וכאשר סיפרתי לו איך קריאה בספר תהילים הצילה את חיי, הראה לי את השיר "איך זינג ווי א פייגאלע" ושאל אם גם אני מאמין שבואה של אמו אליו בחלום הוא אמיתי וכי פירושם של דבריה הוא שעליו לחיות ולהמשיך לשיר. אמרתי, אני מאמין.

אז הראה לי את שני הפסוקים החותמים את ספרו על הרבי מקוצק, שיצא לאור באותם הימים, והבנתי ששדה ראה בהם ביטוי למצבו. ואלה הפסוקים:

"סיפרו חסידים: רבנו דיבר כמה פעמים קודם הסתלקותו דברים שלא ידענו פירושם.
"אמר: בעצם המיתה אינה ולא כלום. רק כמו שהולכים מחדר אל חדר ובוחרים בחדר היותר יפה".

---

ידיעות אחרונות | 4.2.1994

| קישורים |
יצחק אורפז (יצחק אוורבוך אורפז) - סופר.
מספריו: עשב פרא (מחברות לספרות, 1959), עור בעד עור (מסדה, 1962), מות ליסאנדה (פועלים, 1964), ציד הצביה (דגה, 1966), נמלים (עם-עובד, 1968), מסע דניאל (עם-עובד, 1969), עיר שאין בה מסתור (הקבוץ המאוחד, 1973), בית לאדם אחד (הקבוץ המאוחד, 1975), רחוב הטומוז'נה (הקבוץ המאוחד, 1979), הגבירה (הקיבוץ המאוחד, 1983), העלם (עם-עובד, 1984), הכלה הנצחית (הקבוץ המאוחד, 1987), אהבות קטנות, טרופים קטנים (הקבוץ המאוחד, 1992), לילה בסנטה פאולינה (גוונים, 1997), לפני הרעש (הקבוץ המאוחד, 1999).
עוד באתר: פנחס שדה - הבדידות, המסיכות - מאת יצחק אורפז

באתר: 18.12.2004 | עודכן: 18.12.2004