הידיעה על פטירתו של פנחס שדה היכתה אותי בצער. מעולם לא הזדמן לי להפגש איתו פנים אל פנים, ואף על פי כן הוא היה קרוב ללבי וחשוב לי, גם בגלל היותו משורר נפלא, שלא איבד, כמו משוררים רבים בני גילו, את מגע הקסם של ההשראה האמיתית; אבל בראש ובראשונה בגלל האוטוביוגרפיה שלו, "החיים כמשל", שהתפרסמה ב-1958, ושאני זוכר את ההלם שהלמה בי אז, כצעיר בן עשרים ושתיים.

בשבת שעברה, יום מותו, כאילו ובצירוף מקרים מיסטי, שידרה הטלוויזיה החינוכית, במסגרת הסידרה המעולה "לשון המראות", את הפרק על "החיים כמשל", ובצורה חיה שוב עלו כמה מוטיבים מן היצירה הזאת, שעשו אותה יחידה במינה בנוף הספרות הישראלית עד היום.

"החיים כמשל", שהופיע באותה שנה שבה הופיע ספרו הענק של ס. יזהר "ימי צקלג", הפך מייד, לצעירים רבים, אנטיתיזה מוחצת לכל החוויה הקולקטיבית של דור מלחמת השחרור, שעדיין הידהדה בחלל העולם החברתי והפוליטי של שנות החמישים. אוטוביוגרפיה מוזרה ומסעירה של איש צעיר כבן עשרים ושמונה, שמתוך כל החומרים הפילוסופיים והאקזיסטנציאליסטיים, שאותם לא תמיד ידע לעכל, עלתה בכל זאת, בתקיפות יחידה במינה, קריאה אל היחיד לא לשכוח את עצמו, לדעת היטב מה עיקר ומה טפל בחיים הקצרים האלו. בבוטות יהיהרה, אבל כנה ביותר, דרש הספר הזה מכל אחד מאיתנו לפנות אל מה שחשוב באמת, אל מה שנצחי, אל מה שהוא מעבר ללאומי, לארצי, לחומרי.

בשנות החמישים, תקופה סופר-ריאליסטית, נתונה בתנופת עשייה חומרית עצומה, ומעוגנת בערכים לאומיים ברורים ויציבים, היה לספר הזה כוח מחשמל.

מאז לא פסק פנחס שדה מלהעמיד את חיי היחיד רק כמשל לאותו משהו רליגיוזי, שאותו לא ידע להגדיר תמיד, ואותו אולי חיפש כל ימיו, לעתים בבילבול רב, או ברומנטיקה עמומה - אבל תמיד האמנתי לכנות החיפוש שלו.

רבים בקרב הסופרים והמשוררים בישראל מנסים להתקרב אל המושג רליגיוזי ולהבין אותו. אבל אם היה מישהו בקירבנו, שנשם וחי את הרליגיוזיות באופן הטבעי והיומיומי ביותר, היה זה פנחס שדה.

---

ידיעות אחרונות | 4.2.1994

| קישורים |
א. ב. יהושע (אברהם בולי יהושע) - סופר ומחזאי.
מספריו: מות הזקן (הקיבוץ המאוחד, 1963), מול היערות (הקיבוץ המאוחד, 1968), 9 סיפורים (הקיבוץ המאוחד, 1971), בתחילת קיץ 1970 (שוקן, 1972), לילה במאי; טיפולים אחרונים (שוקן, 1975), המאהב (שוקן, 1977), בזכות הנורמליות (שוקן, 1980), גירושים מאוחרים (סימן קריאה, 1982), חפצים: מחזה (שוקן, 1986), מולכו (כתר, 1987), מר מאני (הקיבוץ המאוחד, 1990), כל הספורים (הקבוץ המאוחד, 1993), השיבה מהודו (הקיבוץ המאוחד, 1994), מסע אל תום האלף (הקיבוץ המאוחד, 1997), הכלה המשחררת (הקבוץ המאוחד, 2001), שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (הקיבוץ המאוחד, 2004).

באתר: 29.1.2004 | עודכן: 18.12.2004