6.11.1992 | פנחס שדה: דיברנו על כך, שחיי על כף המאזניים, ובלבי חשבתי: 'והוא, לונדון, שיושב כאן על כיסאו ומראיין בשאננות ובביטחון כזה, האם הוא יודע, אם חייו שלו אינם על כף המאזניים? הרי כולנו הולכים אל המוות. אף לא אחד מאותם אנשים שראו אותי, לא יהיה בחיים בעוד, נניח, מאה שנה. ואני אומר 'מאה שנה' רק לשם הנימוס. הרי כל אחד ואחד, בבוא היום או השעה היעודה לו, יוכנס לארון או יונח על אלונקה ויוטמן בעפר.
ירון לונדון הציג אותי כאיש עני. את יודעת כמה עלתה לי הדירה הזאת, שנמצאת על גבול רחביה, מול מנזר רטיסבון? יכולתי לקנות באותו מחיר, דירת חמישה חדרים באחת השכונות. מי שגר בקוטג' של שתי קומות, חושב שאדם שגר בשני חדרים, הוא עני. אבל למה לי, אדם שחי לבדו, קוטג' של שתי קומות? לעלות ולרדת במדרגות כל היום? מעולם לא קינאתי במי שגר בבית מרווח, עם ספות עור. הסתדרתי יפה מאוד בכורסה הזו, שאת יושבת בה. אפשר לקרוא ולכתוב ולאכול, ותתפלאי לשמוע מה עוד אפשר לעשות בה. נכון, היו זמנים שפיזית, חסר לי לחם לאכול, וזה לא משעשע. חייתי בחדרון קטן על גג, תקרת פח, בלי חשמל, והדבר המוזר הוא שמעולם לא עלה בדעתי שאני עני. החיים היו תמיד איפה שאני נמצא, שם היה המרכז.
2.4.1993 | פנחס שדה: תראי, אני לא יודע מה כל הקשקוש הזה. הוא שאל אותי אם נכונה השמועה שחליתי, והיות שאני לא רואה שום דבר סודי ואישי בדברים כאלה, עניתי. בכלל, אינני חושב שאדם הוא סודי או פרטי. כשאדם נולד הרי הוא עירום לגמרי, קטן, צורח, עם הפיפי בחוץ, ממש מחזה מביך. גם כשאדם מת הוא לא נראה הכי טוב, אז מה כאן כל השטויות האוויליות על האישי והפרטי.
עניתי ללונדון שאכן כן. השמועה נכונה, אבל לא באתי לתכנית ההיא להתוודות, ואני לא מתכוון בשום אופן להיכנס לנושא הבריאות שלי כאן, אבל כפי שעינייך רואות, אני אינני רוח רפאים עדיין. יש סיבה למה אני לא מרחיב את הדיבור על העניין. יגיע הזמן גם לכך, אם ירצה השם. כשיגיע הזמן אביא את הדברים לביטוי בדרך שאני אבחר בה. מה שבטוח, שזה לא יהיה אצל ירון לונדון.
כשאמרתי לו שאני אומר תהילים ושביקשתי שיזכירו אותי על קברו של רבי נחמן מברסלב, הוא קפץ, היאפי התל אביבי הזה, והתחיל כמעט לצרוח בהתמרמרות. זה פגע במושגי המודרניזם וההשכלה שלו. מאותו רגע ראיתי לפני לא אדם, אלא אביזר נוסף של המצלמה. הכעס שלי איננו אישי. אישית, ירון לונדון הוא אדם נחמד מאוד. התגובה שלו לתהילים, עם זאת, גורמת נזק אמיתי וחמור לשומעים, משום שיש אנשים במצוקות, יש אנשים חולים, יש אנשים בבתי חולים ואנשים צריכים אמונה ונחמה, ואסור שיבואו אנשי התקשורת עם המושגים היאפיים הקטנים שלהם, ויקלו ראש בכל הכוח הרוחני האדיר שנוצר בעם ישראל החל מאברהם.

---