|
החי על המת
מאת אתי חסיד
בשבוע האחרון התפתחה מעין התגוששות פומבית בין הסופר פנחס שדה למשפחתה של חבצלת חבשוש ז"ל. בין המתגוששים כרוי קברה. שדה ממעט להופיע בתקשורת, ממעט בכלל לצאת מדירתו בקומה השמינית של בית דירות, על גבול שכונת התקוה. ביום חמישי לפני שבוע הופיע בתכנית
"ערב חדש", בתגובה להופעתו של יחיאל חבשוש, דודה של חבצלת, בתכנית "זה הזמן". חבשוש גולל את אשמת שדה. שדה טען שמוצצים את דמו.
חבצלת חבשוש, מופעמת מספרו של שדה, "החיים כמשל", הגיעה אליו לפני 17 שנה, בת 19. שדה הכניס אותה לביתו, פרש עליה חסותו. התפתח ביניהם קשר תלותי. אהבה. במהלך שלוש שנים שלחה לו מכתבים המתעדים את יחסיהם, את חייה. ב1973- יצא ספר, "התמסרות", כורך 21 מכתבי
אהבה אליו. הספר הפך במהירות לבסט-סלר, וחבצלת, נושא לרכילות ולביקורות נוקבות. אחת-עשרה שנים לאחר צאת הספר, בשנת 84', היא התאבדה. בני משפחתה הוציאו בימים אלה את ספר שיריה, "שירת חבצלת".
לדברי המשפחה, הוצאת ספר המכתבים הביאה לה נזקים נפשיים חמורים וקיצרה את חייה. בהקדמה לספר השירים כותב המוציא לאור, דודה יחיאל חבשוש: "... הדבר גרם לה תהייה בחיים, כי אנשים הצביעו עליה ברחוב וזה חרה לה מאוד... חרב עליה עולמה, הייתה שרויה בליקוי מאורות...". המשפחה, אם כן, בדרך עקיפין מאשימה את פנחס שדה במותה.
- מה הזיכרון האחרון שלך מחבצלת?
תמונה ראשונה, ההלוויה שלה. לאחר שנסתיימה הקבורה, ואנשים, כולל בני המשפחה, אמרו את נוסחאות התפילה המקובלות והלכו, נשאר שם רק אדם אחד. ואותו איש לבדו ניגש לגל החול, כרע על ברכיו ובכה. האיש הזה הייתי אני.
תמונה שנייה מתקשרת לזה שהיום עברתי ברפרוף על איזו כתבה בעיתון ערב, שנקרא 'מעריב', ונתקלתי בסיפור מפי האב, שפעם אחת הובאה חבצלת לאשפוז, ופתאום הופיע פנחס שדה, דיבר עם חבצלת, ולאחר שהלך התמוטטה, החלה לזעוק ולהשתולל. זו דוגמה לעלילת הדם המתועבת. מה קרה באותו יום? כעשר שנים לאחר שלא היה שום מגע וקשר בין חבצלת לביני. יום אחד עם עלות השחר, צלצל הטלפון. התעוררתי משינה ושמעתי את קולה: 'אני בצרה גדולה, עזור לי, עוד מעט יבוא אמבולנס לאשפז אותי. בוא במהירות האפשרית לבית-החולים הפסיכיאטרי ברמת-חן'. היא נתנה לי את הכתובת. אני קפצתי ממיטתי, התלבשתי ונסעתי בשני אוטובוסים. היה לי יקר מדי לקחת טקסי. כשבאתי היא הייתה שם עם אביה. הוא ישב בצד. אני ישבתי איתה. הרגעתי אותה, ליטפתי את שערותיה כחצי שעה. לאחר מכן קרא לי צוות הרופאים וביקשוני להיכנס לחדרם. לא
דיברתי, הייתי נוכח. רק כשעמדתי לצאת, ניגשה אלי רופאה ודיברה איתי. היא נלקחה לאן שנלקחה. אני זוכר שעמדתי באותה סימטה, וחשבתי
על כל הייסורים ושיברון החיים הזה, ושוב בכיתי. אביה מתואר כישיש אוהב שיש לו רק תלונות נגדי. כשחבצלת הגיעה אלי בפעם הראשונה, ממש הופתעתי. היא באה בסנדלים קרועים ובלים ובשמלה שהייתה יותר דומה לסמרטוט. היא סיפרה לי שבעצם משפחתה עשירה. כעבור זמן שאלתי אותה, מדוע אין לה כסף לסנדלים. היא אמרה לי: 'אבי לא מוכן לתת לי אפילו לירה אחת לבגדים. בקושי יש לי מה לאכול'. בספר המכתבים שהיא כתבה, היא מספרת כיצד בבית הזה נהגו בה בקשיות ובאכזריות. היא מתארת כיצד עשתה עבודה של עוזרת בית והגב כואב לה מרוב ספונג'ה.
- איך אתה מבין את מעשה ההתאבדות, מדוע התאבדה?
זו בעצם התמונה השלישית שעולה בזיכרוני בבהירות גמורה. ערב אחד צלצל הטלפון, ובחור שמעולם לא שמעתי את שמו הציג את עצמו כחבר, במובן שחי איתה. הוא אמר לי שחבצלת התאבדה. המילה הראשונה והיחידה שאמרתי הייתה, 'אלוהים!'. הוא אמר שזה קרה שעות אחדות לאחר שנפרד ממנה. הבחור נשמע טרגי מאוד. ואז אמרתי לו: 'אל תרגיש כאילו שאתה אשם.
- ייתכן שעזיבתו של הבחור הייתה הסיבה המיידית, אבל ודאי לא הסיבה האמיתית להתאבדות.
אין ספק שזו הסיבה המיידית. ברור שזה היה לאחר שנים של חיי סבל וייסורים וגם מבנה נפש קיצוני.
- מה זאת אומרת מבנה נפש קיצוני?
סבל וייסורים. אני שמעתי שכבר לפני כן היה מקרה של חיים עם אדם, שגם הלך לאחר שהיא נכנסה להריון ונאלצה לבצע הפלה, דבר שפגע בה בצורה עמוקה ביותר. והיו מקרים חמורים אפילו בהרבה מהמקרה הזה. בכל מקרה כזה אביה ובני משפחתה היו נוהגים להסדיר לה אשפוז פסיכיאטרי. אני מרגיש שכל מילה שאני אומר שורטת לי את הלב.
- הנפש השבורה עשויה להיפתח לאור שאינו חודר לנפש שלמה של אדם...
אני מניח שבכל אדם שנכנס בו אור היו בו, ללא ספק, שברים בנפש. השבר והכאב אמנם היו, אבל גם אור היה.
- למה הכוונה?
אין ספק שגם אור גדול מאוד פרץ ונכנס לנפשה, והוא בא לביטוי בדברים שכתבה. היום, לאחר שהופיע ספר שיריה, כולם מכירים בגדולתה האמנותית. כלומר, אני האיש שצדק למן הרגע הראשון. כתב 'העולם הזה', נתן זך, שהוא גם כותב שירים, פרסם עכשיו מאמר תהילה על שיריה, ובהזדמנות זו כרך השמצה גסה עלי, כדי לזכות בה לעצמו. רק לפני חודשים ספורים, באותו שבועון, הוא פרסם מאמר בו כינה אותה בשם נערה חולת רוח וכתיבתה דבר חסר ערך.
- אתה מרגיש מעין ראשוניות עליה?
אני לא מרגיש שום ראשוניות על חבצלת. אחד הדברים שהכעיסו אותי, שאנשים אמרו שהיא בסך-הכל מחקה בכתיבתה את פנחס שדה. מיד הגבתי על זה בכעס, וגם כתבתי מסה על חבצלת הקדושה ב'אפיריון'. קיים דמיון מהותי, ללא ספק, בין התבטאויותיה להתבטאויות שלי.
- התייחסו אליך באופן כפוי טובה?
אני לא זקוק לטובות, ודאי לא מהנמושות האלה. מעולם לא כתבתי את דברי התהילה לשם איזו הכרת טובה. אני עומד מתפעל מול יצירתה. אלה דברים שאני מנסה לעשות כמותם. אלה הם חיי. כך אני התייחסתי לחבצלת למרות שהייתה רק נערה תל-אביבית.
- הספר "התמסרות" החמיא לך? לגבריות שלך?
ידעתי שיהיה לי קשה עם הספר הזה. העדפתי ששמי לא יוזכר בכלל בספר, ואם אפשר, אולי גם לא שמה של חבצלת. נמצא אדם הגון, המו"ל צ'ריקובר, שהסכים להוציא לאור. אבל הוא לא יכול היה להוציא ספר של נערה אלמונית, עם מכתבי האהבה אל אדם ששמו לא ידוע. הוא בא אלי והִתנה ששמי חייב להיות. אני החלטתי להקריב את עצמי. ראיתי את עצמי מספיק חזק כדי שאשלם את המחיר.
- איך הפכו המכתבים לספר, מי בחר את האיור לעטיפה, את השם, את המכתבים האלה דווקא?
ישבנו ולפתע התחלנו לתפוס, אני קודם, שבעצם אלה הן יצירות מופת מדהימות. היינו מדברים על זה, והנה פתאום, בלי משים, מצאנו בינינו, באמצע, יצירת אמנות. כמו תינוק שנולד. תינוק שיחיה דורות רבים.
- זה היה במקום הילד שהיא רצתה ממך?
זה היה ילד. ילד נפלא. ממש ילד גאוני. היו דברים רבים שלא היה מקום לפרסם אותם, ו/או שהיו דלי ערך, או ששנינו, בייחוד אני, היינו בדעה שאין לחשוף אותם. היו דברים שסיפרה לא מתוך אהבה. זה רמז למשפחה שלה, שיירדו מעלילת הדם, לפני שאני אוריד אותם. תדעי לך שכל האנשים שמשמיצים אותי בעצם מסכנים את לחמי, פשוטו כמשמעו. אני חי רק מספריי.
- מרגיש רדוף?
נראה לפי פרצופי שאני בן-אדם נרדף!? אני חושב שהם רדופים. כתבו בשבועון מסוים, שאני לא רוצה להזכיר את שמו, 'סופר שחצן', 'משורר מתנשא', 'נביא בעיני עצמו', 'הוציא את מכתביה של חבצלת מתוך תאוות הסנסציה'.
- הדברים האלה מכאיבים?
אני בשר ודם, חי את חיי תוך כדי קשיי קיום וכדומה. ברור שצר לי מאוד מזה. הקיום שלנו לא קל, הוא גם קצר. כל מה שכתבה בספר, זו קריאה נוראה שיהיה צדק, שיהיה יופי. זו טרגדיה גדולה מה שקרה למה שבינינו… ממש אסון. ריר השרצים. עלובי הנפש לא נוגעים בתוך נפשי. הם מנסים ניסיון אחרון להעליל עלי עלילת דם, אבל הם יטופלו כמו שיש לטפל בכלבים שוטים.
- אם כך, איך עלינו להבין את העובדה שמיד לאחר צאת הספר נותק הקשר ביניכם?
כדרך העולם. לא היינו נשואים. לא היה בזה שום דבר יוצא דופן. אני נפרדתי מנשים מאוד יקרות ואהובות עלי. אני זוכר באהבה כל אישה שהייתי איתה, אני גם הייתי נשוי ונפרדתי. אני וחבצלת לא גרנו ביחד מעולם. זה קורה.
- לא היה לזה שום קשר לצאת הספר ולתגובות שהביא איתו?
לא.
- היא דיברה איתך על הספר לאחר צאתו? מה את חושבת? היא הוציאה את הספר, העניקה ראיונות על הספר. היא אמרה בראיונות שזה בשבילה עניין להתעלות. היא שמחה שנבחרה לאיש הספרות של השנה ב'העולם הזה'. - בני המשפחה טוענים, שנבחרה לספר עטיפה בעלת אופי ארוטי, במטרה ליצור סנסציה. קראת את המילה זין בספרי? אין מילה אחת גסה בכל ספרי. עטיפת הספר, ששנינו קפצנו משמחה כשגילינו אותה, היא מאת הפסל גיאורוג קולבה. אותו תימני ישיש שמשחק את האיש התמים, הוא איש עסקים ממולח. שלא יעמיד פנים תמימות כאדם שרק התום עומד לנגד עיניו. אני נהגתי בבוז, כי אני פנחס שדה. מה שלא הבנתי זה שחבצלת לא הייתה כל-כך חזקה. אבל מי האנשים שהורידו אותה שאולה? אותם דודים ואבות שלה. היא אהבה את עירום הגוף, וזה ייצג אותה; ואיך כל זה זוהם. הנה מתארים אותם כמטומטמת קטנה, כאילו שלא ידעה מה עשו איתה. הם עולים על קברה ויורקים עליו. - הספר היה עניבת החנק, בסופו של דבר. עניין השבירה אין לו כל קשר עם הספר. היו דברים אחרים, הבית, היחסים עם גברים. הספר היה נקודת פסגה בחייה. היא פעם סיפרה לי שהספר בלבל את אביה. אחרי הכל, תימני קשיש. הוא הלך לבית-הכנסת, ושם אמר לו מישהו חשוב, שבעצם אל לו להיות במבוכה, כי כתיבתו היא כמו שיר השירים. ואז נרגעה רוחו. כאילו קיבל פסק הלכה שהכל כשר למהדרין. היא התגלגלה מצחוק כשסיפרה לי את זה. - עד כמה שידוע לי זו הקבלה שעשה דודה, יחיאל חבשוש, מי שהיום יוצא נגדך. הדוד שכנראה שמע את זה, מייחס לעצמו את חוכמת שלמה. - איך נוצרה הקרבה הזו ביניכם? יום אחד צלצל הטלפון. מישהי אמרה לי, 'מדברת חבצלת ואני אוהבת אותך'. יש לי מכרה בשם חבצלת, תושבת לונדון, הקול היה דומה. הופתעתי. חשבתי מה קרה, הרי היא אישה נשואה, אולי השתבשה עליה דעתה. הזמנתי אותה לבוא לקפה, ואז, כעבור חצי שעה, מצלצלת בדלת ועומדת דמות שבחיים לא ראיתי. אמרתי לה, 'בבקשה', נתתי לה קפה. לא זוכר את ההתפתחויות במדויק, אבל, בדרך העולם, נוצרו יחסים. - אתה מתגעגע למשהו ממנה? לא עניין של געגועים. אני מלא צער. אני, אחרי הכל, האיש שהיא אהבה. - מה הייתה האהבה הזו? תשאלי אותה. - זה נראה כמו אהבה נואשת... חובקת הכל. זו פשוט אהבה. יכול להיות שאנשים לא יודעים מה זו אהבה. שאהבתם דלה. - היא הייתה מאוד בודדה. ודאי. זה יוצא מכל שורה. - ישנם שירים, מאלה שהתפרסמו עכשיו, המעידים שהייתה לה ערגה למוות. ספר השירים שעכשיו יצא לאור, מודבק בקיא. תועבה נגד האדם שהיא אהבה, שבעצם הקדישה לו את מיטב שנותיה. ראיתי שיש גם שירים שמכוונים אלי. אני דבר תועבה כזה לא אקח לידיים. גם זה יטופל. - למה אתה מתכוון ב"יטופל"? קיבלתי ייעוץ משפטי. - אתה רואה עצמך כשעיר לעזאזל… מחפשים במי לתלות את אשמת מותה? שהם יתבשלו בקיא שלהם. אני מכיר את חבצלת יותר מכל אדם אחר על פני כדור הארץ. אני מכיר את החיוכים שלה, ונניח שהיא מסתכלת עלי עכשיו מאחורי גבי. אני יודע שהיא מגחכת עלי. מה, פנחס יקירי, משתטה, מייחס חשיבות לכל אותם כתבנים. לאחר שתלכי אני אשב ליד השולחן לאור המנורה ואכתוב מסה על שירי האהבה של קונסטנטין קוואפיס, ואז היא תעמוד מאחורי כתפי ותגיד, ככה, פנחס, אתה כפי שאתה צריך להיות… זו שיחה ביני לבינה. את יודעת מה זה לאהוב? על ידי זה שאת אוהבת מישהו, את זוכה לאהוב את עצמך. לכן אני מחסיר את עצמי מכל העניין. מכיוון שזו הייתה אהבה שלה את עצמה. - ואהבה שלך אותה? נסתפק בזה. - אתה מתחמק. מה שכתוב כתוב. מה שלא כתוב לא כתוב. פרסמתי באחרונה שירים חשופים לגמרי. - היא הייתה תמימה? תלוי למה את קוראת תמימה. - אפשר היה להוליך אותה שולל בקלות? שטויות. מבחינה מסוימת היא היתה קשוחה מאוד. אבל האספסוף לא מבין את משמעות הקשיחות של אמן. אם אני לא הייתי קשוח, תארי לעצמך מה כל הג'וקים היו עושים לי. חבצלת כולה היתה מכוונת כלפי האש הפנימית שלה, והאש הזו אכלה אותה בסוף. יתר על כן, היא היתה פקחית שאין דוגמתה. היא היתה חריפת שכל, והשיפוט שלה היה קר כקרח, מדוייק כסכין. גם עלי יש לה שיפוט קר. - מה היה יחסה למין? אני לא נוהג לדבר על מין, אפילו עם החברים הקרובים ביותר אלי. - אתה פוריטן? אני מאוד שמרני. אני יכול להתחרות עם כל הדודים התימנים של חבצלת. אני חושב שגבר צריך לצאת למלחמות, לא לבשל. מעולם לא הארכתי שיער, אפילו שהייתי צעיר. מכנסי ג'ינס מעולם לא היו לי. אין בי שמץ של בוהמיות. - חבצלת, בדרכה לאותה קדושה שאתה מדבר עליה, עברה גם דרך הלכלוך והביבים? מהרגע שאמרנו שלום לא ראיתי אותה. אני גר בפאתי תל-אביב. אני חושב שלא הייתי בדיזנגוף בעשרים השנה האחרונות. היא הסתובבה בחוגים מסוימים, איתי הרי אי-אפשר להסתובב שם, כמו ששום אדם לא ראה אותי בתיאטרון בתל-אביב. אני מניח שהיו דברים קשים. ברבות הימים אולי יהיה מקום לחשוף את המכתבים שאני גנזתי ולא הרשתי לה לכלול בספר. - פעם אמרת שעשרה אנשים קרובים לחייך התאבדו. עשרה אנשים זה מוגזם. אולי יכתבו באיזה עיתון שחטיבה שלמה בצה"ל התאבדה בגללי, ואז יעמידו אותי למשפט צבאי עם ואנונו. - מה קורה לך, שאנשים קרובים לך הולכים ומתאבדים? אני מקיים מגע עם אנשים רגישים. איתי לא מדברים על ואנונו ולא על שמעון פרס… האמת היא שעשרה אנשים לא יכלו להתאבד, כי בקושי יש לי קשר עם עשרה אנשים. רוב האנשים הקרובים אלי הן נשים. אני מרגיש קרבה לנשים כי אני גבר. אם הייתי הומו הייתי מרגיש קרבה לגברים. יש לי יחס לנשים, כמובן לא לכל טיפשה ולא לכל יַכְנֶה. יש לי כבוד פנימי לקרבה שלהן לטבע. - אתה, אם כך, מקרה חמור של מייל שובניסט. אני אדם נחמד. בסך-הכל אני מאוד אוהב שאישה או אהובה תסב לי צחוק, תמשוך לי באוזן… אל תקחי את זה ברצינות. - לא? כי אני לא זוכר שמישהי משכה לי באוזן. הייתי כועס. נשים שקרובות אלי אנחנו תמיד חיים. - אתה חוזר על המלה חיים, כאילו שאתה מתכוון למשהו אחר. חיים זה חיים. נשים הן חיות אמיתיות. לא היה מקרה אחד בחיי שחייתי עם אישה שנים רבות והיא אמרה לי, 'אתה יודע מה פנחס, בוא נלך לקולנוע'. - קשה להאמין. לא היה צורך בדבר הזה. את חושבת שאני וחבצלת לא קפצנו ורקדנו פלמנקו? אנחנו היינו רוקדים פלמנקו וכמובן עושים דברים. - איזה דברים? מה שצריך לעשות כדי שזה יהיה חיים. - אז למה לא לעשות ילד? קודם-כל אני אדם שמרן. היה כתוב שאני מוקף נשים. אפשר לחשוב. - למה לא לעשות ילד? אני כל ימי חיי לא נגעתי באיזה נשואה, חוץ מאישתי שלי. - חבצלת לא היתה נשואה. אני באמת שמרן. לא יעלה על הדעת לעשות דברים כאלה לאישה שאני לא נשוי איתה. רצון לעשות ילד זה נשמע יפה ועמוק בשיר. גם רחל המשוררת כתבה שהיא רוצה ילד קטן לקרוא לו אורי. וחבצלת, היא ודאי משוררת גדולה יותר מרחל. אני לא בוהמי ולא שטני. מעולם לא המלצתי או הצעתי לשום בחורה לכתוב שירים, כי אני באמת חושב שנשים צריכות לחיות בטוב בבית, לבשל במטבח. אני רוחש טוב לבחורות. אני חושב שטוב להן לעמוד במטבח ליד התנור ולהאכיל את הבעל. - איך מגיעות כל הנשים האלה אל חייך? אני לא נזכר שאני חיזרתי אחרי בחורה כלשהי. אני לא פיתיתי בחורה במובן הנקי והמקובל. אני לא מתחיל בכלל. לדוגמה, איך התחתנתי עם אישתי השנייה? הייתה לי ידידה סתם. יום אחד באה לבקר והביאה חברה שלה. ברגע שפתחתי את הדלת נדהמתי כאילו שראיתי את השמש. זו האישה הכי-מקסימה שראיתי בימי חיי. ובאותו ערב אמרתי לה, 'בואי נתחתן'. אני אדם קמצן, לא מרבה בהצעות נישואין. בסך-הכל שתיים. היא אמרה, 'בהחלט'. היה לה אז איזה רופא, שהציע לה נישואין בבית-חולים בנגב. ואני לא בדיוק דומה לקלרק גייבל. ותוך שבועיים התחתנו. - תוך כמה זמן התגרשתם? עשר שנים. ואני עדיין מעריץ אותה ואעריץ אותה עד יומי האחרון. צר לי שחיים נעימים לצידה לא התאפשרו לי בגלל דרך חיי. חדשות | 9.1.1987 
| קישורים | אתי חסיד - כתבה במוסף "חדשות" 1986-1988 כיום היא עו"ד ומנכ"ל איגוד מפיקי הסרטים וטלוויזיה תיק חבצלת
באתר: 13.7.2003 | עודכן: 15.11.2004
|
