תיק חבצלת

לפני שנים רבות, הייתה אהבה בין המושרר פנחס שדה ובין נערה בשם חבצלת. היא, בדומה לאחרות, הייתה בעלת היוזמה. והאהבה עצמה חלפה וחבצלת שמה קץ לחייה ונשארו המכתבים שהיא כתבה. בימים אלה, הופיע ספר שירים של חבצלת. איש רדוף עבר הכניס עצמו בין המשורר ובין אותה נערה, שאבדה כבר בחייה, שפינתה את מקומה לאשה מרת נפש ואף, כנראה, נגועה בנגע של הבודדים.

כמה שנים אני מכיר את שדה. הרבה שנים אני מכיר את שדה. מצאתי אצלו עידוד, מצאתי אצלו דברים מרגיזים. לפני שנים, בראיון שנתן לאדם ברוך, אמר, כי מלחמה הופכת שברי-כלי לאנשים כפי שאנשים צריכים להיות. ממשגב-עם, לפני המלחמה הגדולה, כאשר בא הצבא והפגיז משם את הרי הרמה, שלחתי לשדה זעם של נעורים על הדברים שאמר.

ועכשיו זה. חבצלת שמה קץ לחייה, זמן רב לאחר שהקשר שלה עם שדה נותק, זמן רב לאחר הופעת הספר. המכתבים עצמם, ככל טקסט ספרותי, מי יודע מה בהם אמת ומה בהם הזייה. היו שקראו אותם עכשיו כאילו מדובר בדיווחים מהבורסה. איש לא העז לומר זאת בגלוי, אבל באקלים הרע, הקונה לעצמו שביתה כאן, המלים רחשו בחדרים: שדה דחף את חבצלת אל מותה.

מי שמנסה, כמוני, להסתפק עם הווה, להשלים עם הווה, להשלים את ההווה, כמעט שאינו מסוגל להבין את הדבר. הווה רחוק, מת, אבוד, משתלט על היש, דוחק את הקיים, כובש את הבכורה. אדם שקשריו קצרים, עכשיו ברשיון של אוניברסיטה אמריקאית, שמחקר מטעמה קבע, כי מאז ימי המערות ברור שאדם לא יכול להיות עם אדם אחר יותר מארבע שנים - משתאה כפליים.

שדה, שעליו כתב פרופסור ברוך קורצוויל "שדה הוא משורר הדור הזה", הסביר וחזר והסביר, במקומות אחרים, את סדר האירועים. אבל זו הייתה רק כרונולוגיה. איש זה, שכמעט אינו יוצא את ביתו, שאין לו קשרים עם העולם הספרותי כאן, מעורר אצל אנשים רבים מדי התנגדות רבה מדי.

כשנה, ואולי יותר, לפני התאבדותה, פגשתי את חבצלת בבית קולנוע בתל-אביב. לא זיהיתי אותה מייד, משום שחלו בה שינויים. אבל היא הכירה אותי, נגשה אלי ושאלה אם אני "רואה את פנחס". "לפעמים", עניתי, "ואנחנו מדברים בטלפון". זה היה הכל. היא לא ביקשה שאמסור לו דבר, אולי משום שידעה כי כבר אין טעם. זה היה ניתוק, ככל שניתוק יכול להיות ניתוק. כאשר הווה של אהבה חולף, הוא לוקח איתו את כל האהבה. בהווה אחר, רחוק, יבואו אנשים אחרים ויתערבו ויגרמו רק צרות. לחיים. למתים מה זה כבר משנה.

*
בניגוד גמור לדברים שנאמרו על ידי יחיאל חבשוש בטלבזיה ובעיתונים, כאילו ספר המכתבים "הוצא על ידי שדה ללא הסכמתה של חבצלת"; "היא סבלה מזה ומן תמונת העירום שעל העטיפה"; "היא נפרדה ממנו מייד כתוצאה מזה", ו"אחר כך היתה כתוצאה מזה בסבל וצער וכו' עד הסוף", המכתבים המובאים להלן, אומר שדה, מתארים את התמונה האמיתית.

חבצלת ופנחס שדה, על פי המכתבים, הוסיפו להיות בידידות ובאהבה במשך שנתיים לאחר צאת הספר 'התמסרות' (הופיע במארס 1973). חבצלת, לפי מכתבים אלה ואחרים, שנמצאים בידי שדה, היתה מאושרת באותה עת. היא היתה גאה בספר 'התמסרות' (אותו הגדירה כ"חתונה שמימית") ובעטיפה.

---

שבעה מכתבים עלומים של חבצלת אל פנחס שדה
המכתבים להלן הם מבחר מתוך עשרות, וכולם נכתבו בשנתיים שלאחר צאת 'התמסרות'.

2.6.1976

פנחס כל היום פנחס כל היום פנחס
איך אקרא לך פנחס כל היום
אבל גם בלילה פנחס כל לילה בחלומות כל לילה
פנחס צוחק אלי פנחס מדבר איתי פנחס שוכב איתי כל לילה בחלומות
אתה ער כל הלילה ואני ערה ביום
אני נרדמת בעוד אתה ער כמו להירדם כשאתה מחבק אותי
אני פוחדת לאבד אותך אני פוחדת מהנסיעה שלך כשאני חושבת על זה
עוד לא סיימתי לכתוב חצי עמוד וכבר אני חושבת למשל אבל אולי פנחס יחשוב שאני כותבת כמו שיר ואולי השיר לא יפה בעיניו והוא לא מאמין בו
אני הרי כתבתי לך בלי פסיקים ובלי נקודות ובלי שום סימנים ובכתיב חסר תמיד
בשמחה לאורך עשרות עמודים במשך שעות
אני הרגשתי קירבה והיום אני מרגישה קירבה מה ההבדל?
מה הייתי אז שאני לא עכשיו בעיני עצמי יותר?
מה גרם לי להרגיש שמה שבשבילי טוב טוב ורצוי גם בשבילך?
אני זוכרת שבהתחלה הייתי מתביישת, למשל שהפנים שלי לא יפים. ואחר כך הייתי מרגישה פשוט יפה. היית שואל משהו הייתי עונה הייתי שואלת היית משיב הכרתי אותך בפנים שלך אני לא אשכח את זה וזה לא יכול להיות שאוהב ככה מישהו אחר בכלל כי זה היה בדיוק, זה היה נס הכי גדול בחיים.
הרגשה מזורה להיות אחת שמיום ליום מחפשת ושואפת פחות ופחות לדברים מתוקים או אפילו לנסוע לי לחוץ לארץ מה אני אמצא בחוץ לארץ מה אני אמצא ברחוב מה אני אמצא בין אנשים או בספרים או בעבודות או בסרטים או במסיבות או בידידות או בממתקים. מה יש לי לחפש את זה או לקחת לי מדברים בחנות מה אני יכולה למצוא בחוץ לארץ בכל חוץ לארץ ובכל המוזיקה ובכל הריקודים.
הרי אני את האושר שלי ראיתי במו עיניי והוא דיבר אלי וחייך אלי ושאל אותי ושאלתי אותו וענינו אחד לשני ושכבנו והיתה לי ישועה. בסך הכל איזו דירה רמת-גנית בשעה שמיליוני אנשים אחרים היו חיים ונושמים ומדברים ובכלל אתה יודע מה אני חשבתי מה אני ראיתי תמונות ראיתי כמו בחלומות ראיתי שערים של עיר נפתחים ותהלוכה של חוגגים עוברת כולם צועדים לכולם יש יום חג משיחי, מלכותי. והאמנתי שכל העולם היה רוצה בשלל כזה.
הייתי שומעת פעמונים.
אני שומעת מוזיקה ברדיו לפעמים אני מעריצה את המוסיקה אבל אני חושבת זה אחרי הכל האזנה לכלים שאנשים מפעילים אותם וקוראים בתווים. אני מרגישה שזאת רפרודוקציה ובשבילי ההבדל ישנו!
תגיד שאני מתלוננת על המוזיקה ברדיו? אם לא הייתי יכולה לשמוע מוזיקה ברדיו הייתי עוד יותר עניה משאני כרגע. אבל אני מבקשת הרבה, אני יודעת, גאווה של עשירים.
תשאיר לי את הזיכרון של האושר שבמוסיקה. אנא זכרון תנחה אותי אין צער שאני אבעט בו אם הצער הוא שאני יודעת את ההבדלים בין מוזיקה למוזיקה. אני מחבקת אותך שנתת לי מה שנתת וידיעה מוקדמת שזה לא חוץ לארץ שיהיה שווה בשבילי, אני מחבקת אותך בלי שאני קוראת לך אני מחבקת אותך על שהחזרת לי ערך שהיה לי כשהייתי בתולה.
אני מאחלת לעצמי שאף פעם לא אמאס בחוץ לארץ
אבל אני מודה לאל שמנע ממני להאמין בעבודת-אלילים.
כולם שם גויים שישו היה מסכים שיאכלו את הפירורים אבל לשבת לשולחן הם לא ישבו אצלו. גויים.
התימנים לא יודעים על ישו דברים מסויימים כי הם היו בתימן מגלות בית ראשון. וכל זה היה לפני גלות בית שני. אתה יודע כמה זמן הם ישבו בתימן עד שההורים שלי באו לארץ? הם כל כך עתיקים. יש לי ספר על תימן ויש שמה פרק על שבתאי צבי שנודע ליהודים עליו והיו מתלחשים אנשים ונשים כיתות כיתות מתקבצים שמחים ועולצים… מתפללים… גזרו על עצמם שלא יאכלו בשר מבושל כי אם צלי אש ושלא ישתו יין ואפילו בליל פסח ושיאכלו כל מאכל תפל, בלי מלח, זה יש לנו בספר אחד משם עם נאום של המלך התימני ואחר כך מה שעשה להם בית אסורים והוקעה וגלות גזרו עליהם. אולי שבתאי צבי לא ידע מזה.
אל תצחק מגלות בית ראשון בתימן זה באמת המון זמן.
כשבן-גוריון מת שמעתי את פרס מדבר ברדיו במוצאי שבת והוא סיפר על הימים שלפני קום המדינה, חשבו להגדיל את העליה, אולי אתה זוכר את זה מהחדשות של אז, היית ילד גדול.
הכל קשור הכל משל אשה לא זקוקה לדבר על עמים. הנשיות לבדה היא משל גדול אחד.
מצחיק - חשבתי - מה בעצם מצחיק יותר מפרצוף של תימני זקן שעלה לארץ בשביל לבטא בעיה של אשה שראתה במו עיניה את המלך בירושלים לפני שלושת אלפים שנה? אתה מאמין שהיו מחבקים ומנשקים אותה כל לילה כל לילה כשהיא הולכת לישון? אני גם לא כמובן. אני שמחה להגיד. מחר אני הולכת לקחת את הצעיף שנתת לי במתנה מניקוי, ואני מנסה לתקן את הכובע שנתת לי, לא התחשק לי לנסוע לירושלים בלי הצעיף ובלי הכובע שקנית ביריחו.
לפחות דבר אחד משניהם אני כל כך אוהבת את הצעיף הוא הבגד הכי יפה שיש לי אני אוהבת אותו מאוד מאוד הוא יפה נורא ואני מקנאת בך שנתת לי מתנה כל כך יפה שכמוה אני לא נתתי לך עוד חוץ מפעם אחת שהפתעתי אותך ביום הולדת והבאתי לך פרחים נהדרים ואתה ידעת איך להודות לי ונתת לי הרגשה מאוד נעימה. אמרת שהם יפים ש"רואים שבחרת אותם אחד אחד" זה היה כי הבאתי כמה צבעים וקלעת לאמת באמת בחרתי אחד אחד בדיוק.
אם הייתי כותבת לעצמי מכתבים הייתי כותבת למשל כשראיתי אותך הרגשתי שאני מסתכלת לתוך פרח ענקי בוער. או שהייתי כותבת בתור איש: השערות שלך הירוקות. אני רוצה ללכת בתוך עולם שבו הגוף שלך הוא האדמה והשערות שלך הן כל הצמחים והעצים כי כזאת ראיתי אותך רגע אבל ברגע הזה אני לעולם לא אמות ולא יהיה בכלל מוות.
(אני שומעת גשם) אני שומע גשם בחוץ עכשיו לילה ובבתים אין אור כולם ישנים רק את ואני ערים עכשיו את קוראת או מסתכלת בציורים אבל לפעמים המחשבה שלך נודדת את זוכרת אותי בתוכך את לא רואה דבר מסביב יותר את מעבירה יד על מצחך ועל השיער ברכות כאילו ליטפת אותי שבתוכך.
אני חולם. אני שומע גשם. אני עד. הם כל הלילה שוטפים המים. מדי פעם נשברים השמים בקול מרהיב. כל הלילה כל העננים והאדמה היא הנעלם האמיתי. היא נמה היא עצובה היא מצמיחה היא מחכה היא ישנה או היא הולכת אני לא יודע היא עצמה בגשם בטיפות שעליה באד שעולה אמי אהובתי אני משתוקק להשבר.
נאמר…
אבל כמו באהבה עצמה את עדה לי כשאני משתחרר אני לא מסביר אני לא מבטיח אני לא שואל.
אני סתם מאמין?
לא. יותר מזה אני בטוח כי גם אם אני טועה אין לי ברירה אחרת את נמה אהובה שלי או עצובה או מצמיחה או מחכה את ישנך או אינך או הולכת אני לא יודע
אני לא יודע שום דבר ואי אפשר ללמד אותי נסיון
אני חורף וקיץ חורף וקיץ ואביב וקיץ וסתיו אחריהם

כך כתבתי לך היום
יום חמישי בלילה
חבצלת

---

14.6.73

פנחס בוקר טוב,
הבוקר בוקר יפה מאוד הלכתי לבקר את העציצים הם מרגישים טוב ומוסרים דרישת שלום. במיטה כתבתי שיר וגם הוא מוסר שלום זה שיר קצר בזמן שזה לוקח לכתוב אותו זה נעשה על העטיפה שלנו.
לבנה כפלדה ונחושת בוערת
כזאת היא הרקדנית של העטיפה
עין אחת שחורה ובעלת ריסים כבדים וכועסת
עין שניה כעין המים וכעין השמים והענן הלבן
כזאת היא השליחה הגאה
הרקדנית הצלובה
הצלובה הרוקדת הנאווה.
לפני זה קמתי בבוקר וחשבתי באנגלית שאני שמחה
כתבתי שהנעורים שלי עברו אבל שהבתוליות נוגעת בי ביד קלה כשהבוקר בא למיטה הלבנה שלי ומאוחר יותר בערב יהיה חמים ברחובות הסגולים ואני אצא עם הכינור שלי לפגוש את הגברים מסין וספרד ופורטוגל שעלו לרגל לעיר שלי למצוא את הבתולה הקדושה ששערותיה אדומות ושפתיה אדומות. הבתולה שהיא ילדה ואם ואשה עם אש שרוקדת בה. ואחרי זה רשמתי על הרקדנית. זה יפה פנחס?
אני רוצה להגיד לך יום הולדת שמח כשתקבל את המכתב כבר תדע איזו מתנה הבאתי לך ליום הולדת. אני מחבקת אותך ומנשקת אותך.
גם אתמול הלכתי עם החליפה הצהובה כי אני מרגישה בה מאוד טוב עכשיו הרדיו מנגן ומדבר היו מנגינות יפות אבל עכשיו סגרתי.
אתה לא מכיר את אמא שלי שלא היתה בעצם אמא שלי אבל אם היית מכיר היית מבין מאיפה קצת יש לי ראש של משוררת ומאבא שלי הדבר האחר אם כי שניהם אבא ואמא לא אבא ואמא
אני חשבתי בירושלים כי בת שלא גרה בבית עם ההורים הסיכויים שלה להתחתן פחותים ושיותר טוב שאשב אצל הורי גם אתה אל תחשוב אותי כל כך לזונה נולדתי כשהירח בבתולה. סימן בתולה מנוגד מאוד לטלה זה מוזר ואצל אנשים שבסימן בתולה זה תמיד חוזר. תכונות של שיטתיות וסדר וניקיון ומקצועות כמו רוקחות ורפואה ולהיות אחות
ובאמת מה רציתי להיות כשהייתי ילדה? אחות. או מורה. אני רוצה להיות כל מיני דברים מבשלת רוקחת אחות רופאה מגלה עתידות. אורקל. חלמתי שאני אורקל ואני זוכרת שהייתי בת אלפי שנים וידעתי שאנשים נשארים בקשר טוב איתי כי אני כזאת ותמיד מדברת כשמבקשים ופעם אחת אחרי אלף שנים שאני כבר אבן ואדמה קשה ירדה לי דמעה על הלחי התגלגלה כי הצטערתי איך תמיד אני אומרת לאנשים על החיים והאהבות והגורלות ורק אני לא מתחתנת אבל שלא יבלבלו את המוח עם הנביאה אני לא יודעת להגיד שום דבר. מאיפה לי לדעת מה אני נביאה? אני זוכרת איך פעם דיברנו והסתכלת עלי ואמרת מה את נביאה? אבל לא אמרת בצחוק זה בראש שלי דברים כאלה לאו דווקא כי זה כל כך המציאות זה רק עולם של העיניים המלוכסנות רואות לנצח. הם מחייכים. הידיעה קוסמית.
וגם הייתי רוצה להיות קלעית למטרה והייתי רוצה לדעת לדהור על סוס. בתימן לא היה מוסטאנג רק פרדות או פרדים ויש סיפור איך שהורי כשהיו בני שבע עשרה עשרים, הלכו לטייל והיא פתאום התחילה להריץ את הפרד ואבי מרוב השתוממות נעצר ובסוף לא הצליח להשיג אותה. אני מתארת אותם באוויר מאובק אם כי זה לא נכון כפי שראינו צנעא זה מקום גבוה והאוויר צלול קר מאוד בחורף בצנעא זה לא מצחיק אני חושבת שלהיות תימניה זה מצחיק ובייחוד לבוא לארץ ופה להיות אחרים ולהיפגש עם חברה מהונגריה וחברה מרומניה ילדים מפולין ומטורקיה. ואם הייתי בתימן מה הייתי עושה הרי לא הייתי יודעת למשל שיש באלט וספלי תה אנגלי מחרסינה וכפפות תחרה ונעלי עקב עם שפיץ דק הייתי יודעת על צבעים אני מוכשרת לדעתך? פה אני קוראת את המאורסים ואפילו את נרקיס וגולדמונד ואיך למדתי את השפות אפילו לטינית למדתי במשך שנה כי הייתי במגמה לשונית בבית ספר כמו תוכי אני.
רוצה לשמוע מה היה בטלוויזיה? סימן טוב וסימנטובה. סימנטובה יש לה נקודת חן לבנה. היא מתחתנת עם סימן טוב. אתה רוצה פנחס שאני אחפש לך כלה?
אם היית פעם חושב בעבר או בעתיד שאנחנו מחותנים בשמים בגלל שיש הספר אני הבנתי מה היו המכתבים שלי חתונה בשמים ואתה יכול להגיד מה זה איכפת לי? מה אני קשור לדמיונות של איזו בחורה ותעשה מה שאתה רוצה למה אתה לא אומר מה אני משוגע אני אדם מעשי.
אתה אומר שהייתי פעם סבלנית לא הייתי סבלנית כי לא סבלתי אם הייתי סובלת לא הייתי סובלת אתה לא מבין אתה בעצמך הבאת לי למחשבות של אורך רוח ואתה מספיק לי במקום כל העולם בשביל המושגים. עכשיו עלי לצאת יש לי רשימה ארוכה של דברים לעשות ואני לא יודעת מה קודם אבל קודם אצא.
כבר אני רוצה לראות את עצמי בנעליים ובשמלה חדשים.

שלך מידידתך הזהובה
ויום הולדת שמח
מחבצלת שלך

---

21.6.73

Sir,
אני שואלת לשולמך שלומי טוב ולא חסר לי דבר אלא לראות את פניך היקרים.
וכן הייתי רוצה ובמלים אחרות זה מתחשק לי מאוד מאוד לשעשע אותך בריקודים עם שאני יודעת את הערכתך למעשים נכבדים כאלה ריקודים עם כל הגוף כולו בנועם ובחוזקה ולהתפשט היו מנגינות נהדרות ברדיו כל היום אפילו בטורקית.
וכן אני שואלת את עצמי מתי נחזור לימים הטובים ולשעות היקרות שאני זוכרת כאילו היינו בתוך אור כמו בציורים של רמברנדט ושל הולביין כשהייתי מכוונת עצמי בימים לבוא אליך בלילות.
ואני אוהבת אותך ואני מרגישה מאוד בחסרונך ובחסרון השעות האלה שהיה לך פנאי לחלק אותן איתי בכאלו עינוגים וכיף ובלעדי שהיית עושה ככה ויכולתי לעשות הכל אינני יודעת מה היה גורלי כעת והוא שפר והיה תענוג מלהיב עצום מתוק.
לכבוד הקיץ מברכת אותך בברכות חום חן חסד ורצון
ממני המתולתלת שיער המנשקת באושר של מלכה.

---

19.8.73

God bless you
פסל ענק כזה איך אפשר לשים על עטיפה של ספר?
אני מצטערת שזה ביקור חטוף על כך אבל אפילו ששכבתי לצידך ורק נגעתי בך קצת ברגל רציתי לנגוע בך עוד. אתה חלמת היית עושה כל מיני פרצופים אני אבל רוצה להיות על ידך אני דמיינתי לעצמי איך אני אלטף אותך ואם היית ער זה היה משעשע אותי.
נכון שאנחנו לא כל כך עושים דברים בזמן האחרון? וזה נדמה לי, אני מרגישה שקטה, לפעמים רגועה כפי שאני לא זוכרת את עצמי מזמן. אפשר לחשוב, פעם אני ככה ופעם אני ככה אבל אני מרגישה שקטה עכשיו כזאת וגם אתה נראה כמו אח שלי וכמו ידיד שלי וחוץ מזה אתה אומר שאין לך עכשיו זמן. אני רוצה להגיד לך שלמהר זה משהו שממש מפחיד אותי אני מתכוונת לפעמים קורה לי שאני חושבת שאין לי זמן ממש ושהפסדתי זמן בעבר כי לא עשיתי דברים מסויימים איך אז המצפון שלי מייסר אותי וכשאין לי דאגות אני מרגישה כאילו נולדתי שלשום. אבל אני זוכרת שאתה יש לך צד מקסים מאוד וזה באמת גדול. אני חושבת שיש לך אומץ לב באהבה.
אני תמיד הייתי רוצה שתזכור אותי והייתי רוצה שתזכור מה שהיינו עושים ואיך היינו מכבדים את זה. הייתי רוצה שתזכור את הטוב ושנשאר ידידים תמיד. זה באמת מה שהייתי רוצה. כי אפשר לעשות לפעמים מדבר כזה סיוט, וזה מפני שאף כי אני לא מאמינה שזה הדבר היחידי אני יודעת שאולי לא תאמין ולא תחשוב את מה שאני עכשיו אומרת ובכלל זה עניין לא לדבר עליו עכשיו ולא ככה ואני מוקירה אותך מאוד מאוד. מילא. אני יכולה להתחיל איתך ולכתוב לך מכתבים ולהתקש ולהתחיל לעשות דברים בשביל להסביר את עצמי אני אסרוג סוודרים. זה ספר הפילוסופיה.
שלך.

---

8.10.73

לפנחס מחבצלת לפנחס בהקדשה
עורה עורה בלשצאר
לראות ולא חזון
מלכותך תכלה ואתה עימה
אם לא תמהר לעור.

בלילה חגג המלך
עם המלכה אדומת השיער
הבשמים עלו היין נשפך
צחקו מאוד המלך עם המלכה

עורה עורה בלשצאר
ערפל הבוקר כבר עלה
אתה יחיד בכל מלכותך
כל אדמתך שלך

זמן רב המלך נרדם

שורשי השיחים שורשי העצים
תחת מיטתו עלו
עלים כבר נוגעים בפניו.

את המלכות הניחו עבדיך
נתיניך מתו כולם
המלך על פני רעייתך
קופאים אותות הזוועה.

יקום בלשצאר משנתו הכבדה
ידיו ופניו שורשים עתיקים
עמו אישה אדומה
להחזיר אדמתו לקדמותה.

---

אוקטובר 1974

זהו פתק שהועבר לבקשת חבצלת על ידי אחד המלחים של הספינה האיטלקית "אנוטריה", בנמל חיפה, רגעים אחדים לפני ההפלגה לאירופה. יומן הנסיעה של פנחס שדה, התפרסם אז בהמשכים ב'ידיעות אחרונות', ואחר כך בספר 'נסיעה' (הוצאת שוקן).
שבת בבוקר. אנוטריה את לוקחת את
פנחס על מים טובים
אני רואה עננים אפורים במערב
אני רואה שחפים מקיפים את התרנים
ודגיגי זהב המחליקים לעומתך
בחיקך אנוטריה המתרחקת יבורך המלאך שלי.
כשתחזור אתן לך את השיר כתוב שנית
אני אומרת לך שלום ומחבקת אותך
חבצלת שלך

---

(מכתב זה נשלח אל שדה ללונדון. התאריך, כשנתיים לאחר הופעת ספר המכתבים 'התמסרות').

תל-אביב, 2-3.11.74

פנחס יקירי גשם ראשון הגשם הראשון הרגע איזה מותק של דבר מותק מותק של גשם
אני כתבתי לך המון מכתבים שחשבתי שבסוף אשלח מהם כשתהיה לי כתובת.
היום מרוב שחשבתי כמעט מזגתי שתי כוסות תה במקום אחת לי לבדי
אני מוכרחה לכתוב את המכתב הזה בזריזות וקצר כדי שתקבל אותו השבוע ובכלל קודם כל שלום שלום.
אתה כותב דברים חמודים כמעט אמרתי מירושלים כי באמת יש תיאורים כאלה הדומים לתיאורים של מקום קדוש האם מצאת חדר שאתה אוהב תשתדל אם כבר נסעת להיות מאוהב ולטייל הרבה ולשמוח הרבה וגם דברים יקרו אחר תחזור אלינו. עד היום היינו כאן בסוב-טרופיות אמיתית רוח חמה ודברים כאלה עוד מעט יתחיל להיות שם קר איפה שאתה איפה שהמכתב שלי הולך איפה שמשוטטת ציפור הנשמה שלי לונדון תהיה יותר ויותר אפלולית וקרובה ללב ואחר כך תסע לאוסטריה לגור בבקתה ליד ההרים או לספרד הדרומית.
העציצים שלך הגיבו בצורה קיצונית על הפרידה ממך ועל אף שהם הושקו טוב ראיתי בשבוע של הנסיעה שלך קמילה אבל אני דיברתי על לבם ואמרתי להם שאתה אוהב אותם תמיד וכמה היית שמח ומתפעל מהפריחה ואתה מינית אותי עליהם אני רוצה לשמח אותם ולפתות אותם לחשוב שכמעט נסעת בשבילם!
וזה עוזר אני אומרת לילה טוב ובוקר טוב איזה רגישות יש להם לא רק למים.
אני באה לפעמים במיוחד בשביל להשקות אותם ובינתיים לא גרתי דווקא בא לי לגור ולהביא את הכתיבה שלי כלומר דברים שיש לי לעשות בכתיבה האם זה מעשי? האם אוכל משהו לעשות מהניירות שלי.
בשבוע הראשון התדפקו על הדלת שלך שתי נערות ולא מצאו אף אחד לא אותך ולמזלן גם לא אותי כי איזה אכזבה היו מרגישות.
שמתי קצת פירורים על מדף החלון במטבח מעניין אם באות ציפורים לאכול, ואיזה.
ראיתי יונים על סף החלון שלך וגירשתי אותן חשבתי שבעצם אפשר לצוד אותן ולבשל זה טעים בשר יונים פעם ניסיתי אבל אני לא זוכרת אם זה היה שונה מעוף רגיל.
זה אכזרי לא? אבל אם היינו גרים במקום אחר איפה שאין בשר אם לא צדים יונים עופות שפנים אז כנראה שהייתי עושה את זה כמו כולם. סתם סיפרתי לך ושום דבר חבל שלא באמת היית חושב שאני משוגעת וצוחק פה לצוד יונים מהגג שלך.
אתה צוחק ממני מהמכתב שלי אתה צוחק כשאני קמה בבוקר אני צריכה למהר למשרד כשאני חוזרת בערב כבר אין לי כוח וחשק הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אני מתחילה לשנוא ואותך ואת השאלונים שלך.
עכשיו בכל זאת אני צריכה ללכת לעבודה ואני אכתוב עוד פעם אחר כך אני בטח ארצה לכתוב כל הזמן ולספר לך יותר מה אני עושה ואיך אני מרגישה לגור בבית שלך כשאגור. יש ספרים לא רגילים ואלבומים שעושים לי טוב מה שאספת כל השנים ותקליטים שאני יכולה ללמוד אותם ומהם ובינתיים לסרוג את החולצה שאני התחלתי בשבילי בצבע בורדו יין כזה.
אני מאוד מצטערת שאני לא יותר הרבה בין אנשים (לפעמים נדמה לי שרובם פשוט מתו) ושומעת אותם מדברים ובאה לספר לך בייחוד אחרי הספר.
אתה יודע מה אני צריכה לספר לך? אתה זוכר את האיש מקיבוץ שהיה לו איזה בן נכה והאיש כתב לך אז אני אני קראתי בעיתון על איש מאותו קיבוץ שקיבל פיצויים שעשו לו עוולה שם ותבע אותם וקיבל פיצויים אני כמעט בטוחה שזה אותו אחד.
השעה מאוחרת לי לעבודה פנחס תאמין שכתבתי לך המון מאז שנסעת וגם שלשום ואתמול והיום כתבתי אבל אני לא יכולה להעתיק הכל ובכלל חשבתי לכתוב מכתב קצר לפתיחת העונה סך הכל.
יש לך דרישת שלום מאביך ומאמך וכן מרותי ומעזה שטיפלו בי יפה כשנשבר לי הלב מזה שנסעת והלכת לאיבוד והיינו מפורדים ובאמת באותו זמן היו לי רק הזיות ודמיונות כאלה שאתה חוזר מחוץ לארץ ואנחנו נפגשים ומתחבקים כמו אח ואחות אוהבים שנפגשו אחרי ששנים חיו משני מעברי מסך בלתי עביר.
אני עצובה אבל אני גם חושבת שככל שתראה דברים יפים וככל שיהיה לך יותר טוב בנסיעה שבה אתה מתרחק כל הזמן כך תפגוש אותי יותר כי אני שם אני תמיד נמצאת יותר במקום שאליו אתה נוסע.
כאן מעונן היום וזה מזכיר לי שפעם הייתי הולכת לים בחורף היה לי אז יותר זמן יותר הרגשה של זמן נצחי. בשבת ישנתי וחלמתי שבבית שלך יש שכנים שהתחילו להיכנס ולצאת ואי אפשר היה להיפטר מהם שמחתי להתעורר אני ישנתי אצלך אחרי שחזרתי מיום הולדת של חברה פגשתי שלוש בחורות שאני מכירה. עם אחת מהן נסעתי בפולקסוואגן שלה עד אליך (בחלומות אני נוהגת במכונית הרבה פעמים רק בחלומות) במיטה שלך אני ישנה בצד שליד הקיר מתוך נימוס כנראה וישנה שעות ארוכות וזה מידבק כנראה

כעת אולי בכל זאת אסיים
בנשיקות
חבצלת

נ.ב. אתה צריך לקנות לך קקאו בשמי כי אתה לימדת אותי לשתות קקאו בבית ואני רוצה להכין לך כמו פעם… החורף אהוב עלי הרבה יותר מאז שהכרתי אותך לפני כן היה החורף בשבילי הזמן הקשה של השנה ואיתך הכרתי את החורף כשהוא חם ומתוק ובלי רוח פרצים
אין לי למי לספר על כל זה ואותך אבקש לקרוא מכתב שלי פעמיים אני צריכה לבקש?
ושוב שלום ועוד הרבה מזה ברכה.

---

חבצלת, חמדת נפשי

מאת פנחס שדה