תיק חבצלת

לפני שנתיים, ביום חורפי קר בחודש נובמבר, התאבדה חבצלת חבשוש בקפיצה מגגו של בניין בן שלוש קומות ברחוב יונה הנביא. שבוע לפני כן יצאה מאשפוז ממושך בבית החולים אברבנל בבת ים. החיים מחוץ לכותלי בית החולים לא זימנו הפתעות, שוב נדרשה לאותו מאבק קיומי מתיש. באותו שבוע התרוצצה חבצלת בין משרדי הביטוח הלאומי למשרדי חלמיש כדי למצוא מימון לשכר הדירה. בעלת הבית ביונה הנביא בחלה בדיירת עם התווית של חולת נפש ודרשה שחבצלת תפנה בהקדם את הדירה. חבצלת החלה לחפש דירה וגם מקום עבודה כלשהו. היה רגע של תקווה כשסיכמה עם ידיד שהוא יגיש כמה משיריה לפרס ביאליק, אבל עוד באותו שבוע התאבדה.

השאלה מדוע התאבדה חבצלת נשארה סתומה. היא לא נפרדה מאיש, היא לא השאירה מכתב הסבר. בערב שבת האחרון לחייה שוחחה חבצלת עם דודה יחיאל חבשוש, איש עסקים וסופר. חבשוש הקדיש את עצמו בשנים האחרונות לתיעוד מורשת משפחת חבשוש, ביקש מחבצלת שתבחר שירים וסיפורים שיתפרסמו בכרך הראשון של סדרת משפחת חבשוש. חבצלת תמהה איך יביא דודה את שיריה של אשה, שלפי המסורת המשפחתית תיחשב כמי שהתפקרה, לצדם של כתבי רבנים וסופרים בני המשפחה. "הלא ההלכה אוסרת זאת?" אמרה. יחיאל חבשוש השיב: "ההלכה אומרת על שיר השירים שהוא קודש הקודשים ולא במקרה". את השבת האחרונה של חייה בילתה חבצלת בחברת ידיד וניכר בה שהיא שרויה במצב רוח טוב. נראה שבלילה האחרון לפני מותה התיישבה ובחרה כ-170 שירים שאותם ריכזה בתיק משרדי חום שעליו כתבה: עבור יחיאל חבשוש.

צוואתה של חבצלת חבשוש יצאה השבוע לחנויות. ספר ראשון ובו 165 שירים. יחיאל חבשוש הותיר בחוץ חמישה שירים שהיו ארוטיים מדי, מפאת כבודו של אחיו, חיים חבשוש, אביה של חבצלת, איש דתי מאוד שהתאבדותה של בתו החשיכה עוד יותר את חייו. בדברי ההקדמה כותב יחיאל חבשוש: "מקבל המכתבים - מתוך שיקולים משלו - החליט להוציא המכתבים ש'בינו לבינה' בעריכתו לרשות הציבור. והוא בחר שם לספר המכתבים: 'התמסרות' על כיוון אחד, כלומר עַם הנשים ובראשן חבצלת מתמסרים לאליל ששמו פנחס שדה. והוא בחסדיו המרובים מסכים להיות הקורבן, האנוס. פרסום ספרה, ששמו נקבע על ידי עורך 'התמסרות' ותמונת המחשוף שבשער, בצורה שנעשה, חשף את רגשותיה הטמירים ביותר לעין כל, וזה יצר בקיעים בנשמתה וציער אותה מאוד. הדבר גרם לה תהייה בחיים, כי אנשים הצביעו עליה ברחוב וזה חרה לה מאוד. חלק מהביקורת הגדילה עשה, הפרסומים ברבים שנעשו בעיתונות מצאו דרך לאותה הכוונה על שם הספר והמחשוף שבשערו. נדמה שנתנה להם הזדמנות פז, לרחרח במבושיו של הגבר, ולהתבשם מתחתוני אשה. זה מה שרצו, להסתאב חזק חזק! ייתכן, שלו ידע העורך והמבקרים תאבי הפרסום למה הם מובילים, היה נמנע פרסום הספר".

יחיאל חבשוש רוצה שחבצלת תיזכר בתודעה הציבורית כמשוררת עצמאית ולא כאהובתו של סופר מפורסם. הוא מקווה שפנחס שדה לא יזדרז לפרוש שוב את חסותו על חבצלת. חבשוש, שעדיין לא עבר על כל עזבונה הספרותי הגדול של חבצלת, שוקל להוציא קובץ שירה נוסף.

---