|
הדבר תלוי במידת האמת הצפונה בדברים - מאת פנחס שדה
בחודש תשרי תש"ה (בין חודש ספטמבר לאוקטובר שנת 1944) ערך נער, כבן 15, את "חברתנו" - עלון חברת הנוער בקיבוץ שריד. פנחס פלדמן קראו לנער, וכך, בין היתר כתב: "צריך שדיבורנו יהיה הולם את חיינו. הדיבור צריך להיות שקט; נאמר במתינות... אולי נתרגל פעם להתאסף בשעת הפנאי, בערבים, ולשיר... וצריך שבכל הזדמנות, ולא רק לאחר מסיבה, נתאסף לשם ריקוד...". ומן המשפטים האלה ניתן כבר לזהות, ללא שום קושי, את מי שהפך תוך שנים אחדות לפנחס שדה. פרסום ראשון ! אחרי שישים שנה... (עין)
חברים,
עם צאת העתון
שלושים ושנים נערים ונערות אנו, החיים יחדיו. כמה זמן עבר עלינו בחיים אלו? מעט מאוד. כחדשיים. אך כמדומני שעברנו בזמן מועט זה דרך ארוכה.
עודני זוכר את ימינו הראשונים בדליה. הנה סוכות הקש שבהן גרנו. (קשה להאמין שפעם גרנו בהן) והימים שעברו עלינו אז. ימים שאינם אלא רעש, רעש, קטטות והרבה שעמום. הזוכרים אתם?
נסינו אז ללמוד משהו, וכל כך חסרי נסיון היינו! מה למדנו? במשך החודש עברנו על אנטרופולוגיה וניאוגרפיה כלכלית, המדיניות הציונית, צמחית הרי אפרים, הדת והמדע ועוד… באמת, היה זה קצת מגוחך, אבל גם קסם היה בזה, קסם של הימים הראשונים, ימים שבהם הנחנו מסד לחברתנו העתידה.
כיום נמצאים אנו על שלבים אחדים יותר גבוהים, התגבשנו במקצת; החילונו להכיר איש את רעהו; החלו להתרקם יחסים, סגנון החיים - שופר.
בערבים רואה אני והנה אנו יושבים במועדון. הולכת ומתפתחת שיחת החברים; חברים לומדים להתבטא; לומדים לחשוב בצורה משותפת; להבין האחד את רעהו, לשיר, לרקוד ולשתוק כשאין מה לדבר. (יתכן, כי אני פריז קצת. פעם אולי יהיה כך...)
בשעת המנוחה אני מזדמן לפעמים לאחד החדרים - שקט, (אמנם לא תמיד) ליד השולחן יושב חבר וכותב מכתב להורים או לחבר גדוד שעזב, או לחברה שנאלץ להפרד ממנה, בפינה אחרת שוכב חבר וקורא ספר בריכוז וברצינות, וכך טוב.
ויש גם הרבה פגמים. מה מקורם? מקורם בחוסר ניסיון, בהתלבטויות של החברה ושל יחידים - בקשיי הסתגלות.
מהתגברות על מכשולים נוצר האדם וכן גם החברה. אנו נצליח במאמץ ער ומאוחד להתגבר על מכשולים אלו. אנו ניצור חברה יפה ומגובשת.
המושג, אשר בו מתרכז כל אחד השייך לחברתנו, הוא: סגנון חיים, למה אני מתכוון באמרי זאת?
אני מתכוון ליחסים בין החברים, יחסים בין חברים וחברות, הווי, מסיבות, טיולים, צורת לבוש, צורת דבור, שירה ריקוד, שיחה חברית, פעילות של כל אחד ואחד ופעילות הועדות.
אלה הם הדברים היוצרים את "סגנון החיים". אנסה להתעכב בקצור נמרץ על כל אחד ואחד מן המושגים שהזכרתי פה:
יחסים בין חברים.
כאן יחסים כאלו דורשים יותר מאשר בחיי העיר. כאן אנו חיים יחד בלי הפסק. מן ההכרח הוא שיחסי חברות יהיו כאן יותר עמוקים, יותר רציני, שתהיה בהם עזרה הדדית, היכרות ברורה בין החברים, הבנה. יחסים דו-מיניים. הנוער הבא לחברתנו ברובו מביא עמו מושגים מסולפים וגסים ע"ד יחסים דו-מיניים. כאן צריך שיראה את הדבר הזה באורו הנכון. ולא עוד: בגילנו זה יש חשיבות ראשונה במעלה לסיבות שמקורן ביחסים דו-מיניים. ואנו צריכים לנצל למטרות חינוכיות את האמצעי הזה. והמסקנה: טיפוח חברות בין בנים ובנות; בירור המושגים על אודות יחסי מין. 
הווי
מה יוצר את ההווי? א) דיבור. צריך שדיבורנו יהיה הולם את חיינו. הדיבור צריך להיות שקט; נאמר במתינות; ללא ניסיון לעקוץ וללעוג לחבר. ואגב, צריך להמנע מהנטיה המגונה לכנות חברים בכנויים שונים. ביחוד כנויים שיש בהם משוג לעג. ב) שירה. זהו גורם רב ערך מבחינה חינוכית. עדיין לא התרגלנו לשיר לפני כל שיחת חברה. אולי נתרגל פעם להתאסף בשעת הפנאי, בערבים, ולשיר. ג) ריקוד. גם זה עדיין לא התפתח אצלנו, וצריך שבכל הזדמנות, ולא רק לאחר מסיבה, נתאסף לשם ריקוד. ד) מסיבות. במקרה זה חשובה לא רק המסיבה כשהיא לעצמה. חשוב מאוד ההווי שנוצר לפני המסיבה: ההכנות, החזרות, הפעילות והיוזמה שמתגלים. וזה מלכד מאוד את החברה. ה) פעילות וועדות. ע"י ועדות ניתנת לכל חבר ההזדמנות להראות את יכולתו באיזהו שטח, כן ניתן לו לפתח את כשרונו, אם זה כשרון ספרותי, או ארגוני או מוסיקלי. צריך שבוועדות ימצא מקום למספר רב ככל האפשר של חברים. אבל, כמובן שיש להמנע מהורדת הרמה של פעילות הוועדות. ציינתי במלים מספר את האמצעים שבהם נבנה את חברתנו. אפשר וצריך להאריך ולפתח כל פרק ופרק פה, אך אני נתכוונתי רק לציין ראשי פרקים. 
ועתה הגענו לפרשת העתון.
העתון הוא אמצעי חשוב לגיבוש החברה. הוא משמש במה לדברי חברים הצריכים להתבטא. חברים רוצים לספר על חייהם לשעבר, שאינם כיום אלא זכרונות. הם מספרים על חייהם בהוה, הם מהרהרים על החיים בעתיד. וכל זה מוצא לו בטוי בעתוננו. יודע אני שרב מאוד הוא הצריך תיקון בעתוננו. וזה מובן. ובמאמץ משותף של החברים והמערכת ילך העתון וישתפר. כאן כותבים חברים את אשר בלבבם. יתכן, שצורת הדברים רמתם נמוכה. רבים מן הכותבים לא גמרו בית ספר עממי ורבות הם צריכים להתיגע בשעות הפנאי בכדי להעלות את הדברים האלה על הנייר, אבל אמת חיים צפונה בהם. העתון צריך לשמש לנו לפה, לשקף את חיינו ולהאירם באורם הנכון. הימלא את תפקידו? הדבר תלוי במדת האמת הצפונה בדברים; במאמצי העורכים; ברצון העז של כולנו ללמוד ולדעת.
פנחס
חברתנו | בטאון חברת הנוער
שריד, תשרי תש"ה (ספטמבר-אוקטובר 1944). קישורים | קיבוץ שריד תודה לשרית.
באתר: 15.11.2004 | עודכן: 15.11.2004
|
