16 שנים למותו

וכך חלף הזמן. מאז עברו כשבע שנים. עכשיו סתיו, ועוד מעט יבוא החורף. לנוכח חלוני, למטה, על פני השדות והמגרשים, יתפרשו, כמדי חורף, שטיחים צהובים של חרציות, ופה ושם תאדים קבוצת כלניות. עלי עצי האקליפטוס, על הגבעה ממול, יתנוצצו בגשם. עוד אני הולך על פני אדמה זו, לא שוכב תחתה. האפל מכל אפל, אני יודע, אמנם עתיד לבוא, בזמנו. מאז חלפו, כאמור, כשבע שנים. מה שלמדתי, בכל אופן, על בשרי, היה הוויית ישותו המוחשית של כח כביר לאין-ערוך ממני, אשר ביחס אליו הייתי רק עלה נידף על גלי אוקיאנוס, עולל בן-יומו שהפקירוהו בין ההרים. אך פשר כלשהו לא נודע לי. איני יודע אם התרחש משהו בעקבות מה שבאתי והתפללתי למרגלות כותל המקדש, תפילה אשר היתה האחת הממשית בחיי, או אם לא היה זה אלא שוא וריק. יש ואני נוטה לחשוב כי אמנם אי אפשר ולא יהא אפשר לדעת מאומה במשך הזמן והעולם הנוכחי, אך אולי אפשר יהיה לדעת לאחר מכן, דהיינו במה שאנו מכנים, באין לנו מושג אחר, בשם מוות. אך גם זאת אינני יכול, בדרך הטבע, לדעת, ואינני יודע. | פנחס שדה

אני שרה כמו ציפור - מאי ישראלי-לשמן שרה פנחס שדה